ואני נזכר באלף דברים נורא חשובים שאני רוצה לספר לעולם, בשביל לא לכתוב
מה שאני אמור לכתוב.
זו פעם ראשונה שהיא אומרת לי לכתוב.
ההתחלה היתה הפתעה שאני בכלל כותב, ואדישות מוחלטת לזה שאני כותב,
אם בא לך וזה עושה לך טוב לכתוב, תכתוב בלוג, תכתוב למגירה תכתוב על ניירות
מסטיק משומשים, לא ממש משנה לה.
אבל לאט לאט אחרי עוד פוסט ועוד פוסט, היא התחברה יותר ויותר, ונהנית יותר ויותר,
גם מהפוסטים שלי, גם מהתגובות, וגם מהשיח שנוצר בתגובות.
עכשיו זה פעם ראשונה שהיא אמרה : תכתוב!
אז לא שאין לה אינטרסים כוונות ומעשים באמירה הזו, כמובן שיש לה.
יש לה סיבות משלה למה היא רוצה את זה קבל עם ועדה.
ובכל זאת. זה חדש.
ואני הרבה מאד זמן מול המסמך הפתוח הזה, ואני לא מוצא דרך לכתוב את הדברים
כמו שאני תמיד כותב, זורם וקל. זה רק נוקשה. זה נוקשה כמו רימון שצריך לזרוק,
לספור 4 שניות ולחכות לפיצוץ.
אז הנה.
אתמול ביליתי את הערב בחזיה ותחתון חוטיני מנומר של גברתי.
זהו.
אמרתי את זה.
היא מסביב לזה כבר כמה זמן.
מפלרטטת עם זה ומפלרטטת איתי עם זה, משחקת ובודקת.
ואתמול זה קרה.
טוב. זה לא רק הערב בתחתון ובחזיה.
יש לה שם חדש בשבילי. וזה שם נשי. יש לה דמות חדשה בשבילי, וזו דמות נשית.
יש לה התייחסות חדשה אלי, והיא כמו לאישה.
ויש לה התייחסות חדשה למיניות שלי, וזו מיניות של אישה, יש לה שמות חדשים לחלקים ואיברים בי. . .
אין לי איך להגיד את כל זה בצורה אחרת, פשוט אין לי.
זה לגמרי מביך אותי, גם מולה לא רק כאן. זה לגמרי מקפיא אותי,
זה לגמרי גורם לי ללכת לאיבוד בשניה וחצי, ואני אחד שהולך לאיבוד
פעם בעשר שנים, וגם את זה אני עושה בכוונה.
זה גורם לי לאבד בטחון, זה גורם לי להרגיש לא אטרקטיבי, ואני לרוב
מרגיש מאד אטרקטיבי.
ובכנות. אני לא מצליח להבין איך אפשר לאהוב מישהו שהוא לא ממש מישהו
אלא הוא גם קצת ( או יותר מקצת ) משהי. זה לא מסתדר ולא מתחבר לי.
ואפילו אמרתי לה את זה אתמול תוך כדי, ואחרי שהיא אמרה עשר פעמים כמה זה
מדליק אותה וכמה זה מחמרן אותה, ואחרי שאני רואה שהיא באמת מגורה מזה
עדיין קשה לי להאמין.
אז היא גם גמרה מזה, מזה שאני בתחתון ובחזיה, מזה שהיא מדברת אלי כמו לאישה,
מזה שהיא . .. . ממה שהיא עושה ממני ואיפה שהיא נוגעת.
ובכלל, יש בי כל כך הרבה בטחון עצמי, שאני בתחושה שלא משנה מה ואיך יקרה,
אני אנחת על הרגלים ואצא מזה בשלום. וכאן, פעם ראשונה בכל משחקי הבדסמ
שאני משחק כבר קצת יותר מאלף שנים ( כן, אני כזה זקן ) אני פוחד,
אני פוחד שאני עלול לא לנחות על הרגלים, שאני עלול לצאת לא כמו שנכנסתי,
שאני עלול לאבד את עצמי או לאבד חלקים ממני.
אותה כמובן החשש המאד מתומלל שלי מדליק. לה זה גורם רק לרצות
לגעת שם יותר.
מה שכחתי ?
כמובן, שגם גמרתי ככה. בבוקר.
אבל היא רצתה שני פוסטים. אחד על אתמול ואחד על היום.
אז זה אתמול.
מצטער שיצא כזה נוקשה ולא כמו תמיד.
המשך יבוא, ובהמשך יש גמירה שלי אחרי 3 שבועות ללא גמירה,
גמירה שקשורה כמובן לפוסט הזה, ואז שעה לאחר מכן יש עוד גמירה שלי ( גם שלה )
ואז תביעה לעוד גמירה, שלי. תביעה שלא סופקה. בקיצור, STAY TUNED .