כשהמזוכיזם שלך אפילו לא מתחיל להזיז לסדיזם שלה.

ויש הרבה מה לסכם, הרבה אספקטים של השנה הזו, הרבה דברים חדשים שלא היו מעולם והם שווים פוסט, או מאה.

אבל אולי הדבר הכי מדהים לסכם לשנה הזו,
הדבר שלו היו מספרים לי לפני המערכת היחסים בת השנה עם גבירתי שכך יהיה
לא הייתי מסוגל בשום פנים ואופן להאמין לזה, זה נושא הגמירות, האוננות והגמירות.

זו שנה שלמה עוד שבועיים, שאני לא גומר בלי רשות. 
והרשות ניתנת מאד מאד במשורה, לא חישבנתי, אבל נדמה לי שהממוצע
הוא איפשהו בין פעם בעשרה ימים לפעם בשבועיים.
כאשר היו הרבה מקרים שסגרתי גם חודש ללא גמירה.
לא האמנתי שאני יכול. שזה אפשרי. ככה בפשטות.

זה התחיל לפני הפגישה הראשונה, שנאסר עלי לגמור, לאונן אגב, תמיד מותר לי,
לא רק שמותר לי, אפילו רצוי בעיניה. 
זה הלגמור שאסור, וזה כאמור התחיל עוד לפני המערכת יחסים,
בתמימותי חשבתי שהיא אוסרת עלי לגמור לפני פגישה, מה שנשמע הגיוני
וסביר, יום או יומיים לפני פגישה, ולכן הסכמתי ( כן באמת, זה הנוסח וזו הלשון, של אז. ) 
לו הייתי יודע שהיא מתכוונת, כמו שהיא הסבירה לי, כשהיה הרבה יותר מידי מאוחר,
שזה איך שהיא רואה את היחסים, וזה אלמנטרי עבורה, שלא גומרים בלי רשות שלה,
הייתי נלחם על זה בחירוף נפש ממש. באמת.
רק שההסבר הגיע, כבר הייתי כל כך עמוק באיסור גמירה, שכבר לא היה על מה להילחם,
זו כבר היתה עובדה.

יש כמה צדדים עבורה לאיסור גמירה הזה שלה.
אולי החזק ביותר הוא, ההנאה שלה מהתסכול שלי.
זה פשוט עונה לה באופן ישיר וחזק על הצדדים הסדיסטים שלה,
לאונן אותי פעם אחרי פעם אחרי פעם, עד כדי גמירה, עד כדי נזילה, ממש נזילה של זרע, חצי שניה מגמירה, בלי הגזמה,

ולא להרשות לי לגמור, את התסכול הנוראי שלי היא שותה בקשית. היא מאושרת ומגורה מאד מזה.

זה כמובן קאצ' 22. אם אני נורא נורא מתסוכל ולגמרי חייב לגמור,
היא מאד נהנית מזה ואז אין לה סיבה לתת לי לגמור.
אם אני לא מאד מתוסכל ולא חייב לגמור, אז בטח שאין לה סיבה לתת לי לגמור.
זה דיי מסביר את מספר הפעמים הנמוך כלכך של הגמירות שלי בשנה האחרונה.

צד נוסף, היא באמת ובתמים רואה את הגמירות שלי כשלה, כמשהו שהוא שלה,
לתת או לא לתת, בדיוק כמו נשיקה, שהיא שלה, תרצה תנשק אותי, לא תרצה לא תנשק.
לגמרי באותה מידה היא תופסת את זה כשלה, עד כדי פעמים שהיו לה
ייסורי מצפון אחרי שהרשתה לי וגמרתי.
וזה בעצם הפתח הדי יחידי שדרכו אני יכול לקבל ממנה גמירה,
שהיא רוצה לפנק, ולהעניק, וזה מתגבר על הצורך שלה ביסורים ובתסכול ובחוסר אונים שלי,
שם אפשר לקבל גמירה, אחת לכמה זמן.

ניסינו חגורת צניעות. 
חגורת צניעות זה אחד הדברים היותר חזקים שעבדו במיניות שלי,
אחד הדברים שמאד דיברו אלי, היתה לי חגורה, וגם קנינו חדשה.
היא לא התחברה, וזה ירד מסדר היום מאד מהר.
זה יותר מידי התעסקות עבורה, ומפריע לה בספונטניות של להביא אותי לקצה
שוב ושוב ושוב, מתי שבא לה, זה חוצץ בינה לבין התסכול שלי, ובאופן הזה, מתסכל אותה.
אז זה ירד.

הגמירות שלי, אחת לשבוע שבועיים שלושה או ארבעה,
נעשו מאד מאד חזקות, החזקות ביותר מאז ומעולם, 
והן קורות כמעט תמיד בדרכים משפילות מאד,
ולקול הצחוק שלה ברקע, לרוב כשאני מזיין את הכף היד שלה, או מתחכך על הירך שלה..

דיי בהתחלה, היה אירוע, שאני כבר לא זוכר אותו, אירוע בחיים שלי שלא קשור אליה,
שיצר הרבה לחץ ומתח, והייתי צריך לאונן, זה מה שאני רגיל לעשות 40 שנה במצבים האלו,
לשחרר קצת מתח, בקשתי רשות, וקבלתי רשות לאונן ולגמור.
הלכתי לאונן. והרגיש לי לא נכון, הרגיש לי לא טוב, לא במקום.
ואז התובנה, שזה קצת לבגוד בה, זה קצת להוציא אותה החוצה ממני,
שזה הרבה בודד ולא ביחד כמו שאני רוצה.
לא גמרתי, ובקשתי ממנה שהגמירות שלי תמיד תמיד יהיו יחד איתה, רק יחד איתה,
ולא לבד יותר.
וכך היה בשנה האחרונה. אפילו לא גמירה אחת לבד. תמיד יחד.

לפני כמה ימים דיברנו על זה, 
היא העלתה את הנקודה שהגמירות שלי עכשיו שנה כבר לא שלי בעצם, לגמרי שלה.
אמרתי שזה לא רק הגמירות, זו הגבריות. גבר שלא רק שלא יכול לזיין, אלא גם לא לגמור בלי רשות, הוא לא גבר, הגבריות שלי אצלה ביד, ולא רק הגמירות.

אבל זה כבר נושא לפוסט חדש. 

סיכום אחד קטן משנה מופלאה. שנה משנת חיים. יש עוד. עוד הרבה.