על כיפה אדומה וחיות אחרות

כאב.

אאוץ' כאב.

מי היה מאמין שככה זה כאב?

בהתחלה זה נעים, מגיע לאט, מתחיל בהדרגה,

כאב כזה קטן, מציק ומעורר,

לאט לאט הוא מתחזק,

לפעמים מרגיש בלתי נסבל

ועדיין אני רוצה עוד.

ובהפסקה בין כאב לכאב

הגוף מעורפל, מטושטש

והמוח נודד

נאמביות שרוצה עוד כאב

עונגכאב

הגוף מתפתל, מבקש ומסרב

אומר לא וכן לכאב

די, תמשיך!

עוד ומספיק

כואב לי...

וזה ממש נעים.

גלגלת מתגלגלת וחורצת בבשר

משאירה בו סימנים

בהתחלה זה כמו דגדוג, נעימי כזה

שהופך להיות יותר ויותר עמוק

חורץ חריצי עונג וסבל

יותר ויותר כאב.

הגוף קצת מתנגד, מקפצץ, מנסה לברוח,

אבל לא רוצה להפסיק.

אתה מפחד שתפרק אותי

אבל אני חושבת שאתה מרכיב אותי מחדש.

עם כל הכאב הזה.

אני מסתכלת לעצמי בלבן של העיניים

ויודעת.

אני אוהבת את זה.

אני אוהבת כאב.