השורה הזו מתוך סרט קצר על BDSM שראיתי אתמול נגעה בי בדיוק בנקודה הנכונה.
כשאתה קושר אותי בחבל שחור
עם הגופיה השחורה שלך
והבוקסר השחור
אני אוהבת שחור כל כך
אבל החיים נראים ממש צבעוניים פתאום
אני קשורה אבל מרגישה את החופש שלי חזק בפנים.
את הכח שלי
איך הוא יוצר מסביבי מעגל אלקטרו-מגנטי.
זה מגרה אותי כל כך
רק לראות אותך מתעסק בחבל
יש בזה יופי שאני לא יכולה להסביר
שזר לא יבין.
אבל אני צופה בזה כמו סרט בסלואו מושן.
ואתה מכאיב לי עם הפאדל החדש
רוצה שאגמור רק מהכאב
וכשכואב לי
אני מרגישה איך כל הגוף שלי מתעורר
איזה רעד פנימי כזה
איזה רטט משוגע
שמתגבר עם האצבעות שלך שמחטטות בי
ויודעות, פשוט יודעות
והלשון שלך שהעונג והרכות שלה מייצרים את הניגוד המושלם לכאב
ואני יכולה לגמור
ועוד פעם לגמור
ועוד פעם
אי אפשר בכלל לספור את זה
וזה יכול להמשיך לנצח
כאילו מישהו שם את התקע בתוך השקע
והפציץ בחשמל אינסופי
וזה מרגיש כמו תחילתו של החופש
של השחרור
השחרור של המחשבה
ושל הגוף.
