על כיפה אדומה וחיות אחרות

היום אלבש את האלטר אגו שלי,

אשיל מעצמי את זו הרגילה, של היומיום.

היום אלבש את השיער האדום,

אאסוף אותו לקוקיות,

אשים אודם אדום

ואוסיף את האותיות T ו-Y משני צידי השפתיים שלי.

אלבש גרביון רשת שחור

תחתוני תחרה שחורה

רתמה מעור שחור ומתכת

נעלי עקב שחורות.

אכנס לאוטו

ואשים לי בספוטי את השיר הנכון.

אצא אל הבועה שלי,

אל כדור הבדולח ופתיתי השלג

בעולם המקביל.

היום אתה תסיר את משקפי קלארק קנט שלך

תפשוט את הברמודה

ותחשוף בוקסר שחור (או אדום)

תשאר בגופיה שחורה (או ערום)

ומסביב לצווארך תשים את רצועת המתכת

זו שתקשור אותי אליך.

היום תלבש את המבט הזה

שיש בו ערפל מסתורי שכזה

שמערבב בתוכו קשיחות ורוך, תשוקה, סדיזם ושליטה

אני לא יודעת להסביר אותו,

אבל כשהוא מביט בי מלמעלה, אני כבר יודעת

שלבשת את מיסטר הייד.

ומיסטר הייד ישים סביב צווארי את קולר הלבבות,

יהדק אותו חזק.

ויקשור אליו את הרצועה.

ישב על הספה ברגליים פסוקות ובתנוחה אדונית שכזו

כמו שרק גברים יכולים לשבת

ויסתכל עלי במבט הזה

שהרבה דברים מהולים בו

ואני ארקוד מולו

כמו בובת רקדנית בקופסה שסובבו לה את המפתח

ואסגוד לחלילו

ואתמסר לכאבו.

היום, אלבש את עצמי.

צעצוע.