הניגוד שבין בראטית המקלדת שאני
לכלבה שנקשרת בשלשלת המתכת
ונותנת לה להטביע חותם בגופה.
הניגוד שבין הנשיקה הרכה
לבין היד שלך שתופסת לי בחוזקה את פנים הירך
ומשאירה שם סימן סגול
הניגוד שבין כל המחשבות וההרהורים שלי
למח שלי שמתפייד בשניות
כשהפה שלך נושך לי את הזרוע
ופשוט נשאר שם
בזמן שאני מתמוססת לי לאיטי.
הניגוד שבין השקט של הציפיה
לצליל של ההצלפה.
הניגוד שבין הידיים שלך שתופסות לי את הפטמות ולא מרפות
לרטיבות שמתפשטת ונוטפת ממני.
הניגוד שבין צריבה של טיפת שעווה על הגב שלי
לבין החמימות הנעימה שמתפשטת בתוכי.
הניגוד שבין הגלגלת שחותכת אותי בשריר התאומים
לעונג שמתפשט לי בכל הגוף.
הניגוד בין הקיין שמצליף ומכאיב לי
בפנים כף הרגל
לזין שלך שמתקשה
ולקולות שאתה משמיע לי באוזן
כשזה מטריף אותך.
הניגוד בין להיות עטופה בניילון
חסרת אונים, חסרת תנועה ויכולת
מומיה שאתה יכול לעשות בה כרצונך
לבין תחושת החיבוק והבטחון בפנים.
הניגוד שבין הרצון שלי לגמור
לעובדה שזה מגרה אותי שאתה לא נותן לי
ומחזיק
ומחזיק
ומחזיק אותי עוד על הקצה.
הניגוד בין התופת של הכאב
של תלישה של 10 אטבים בבת אחת
( הכי קרובה שהייתי לבכות, אני חושבת )
לבין הצרחה שלי אחר כך
איזו צרחה זו הייתה?
לא בטוח שאתה יודע
לא בטוח שאני יודעת.
הניגוד בין לדעת ללא לדעת.
זה בדיוק מה שאני אוהבת
