לפעמים נדמה לי שזה סרט
שאנחנו חיים בתוכו
סצינות שמתאספות להן בתוך הראש שלי
נצרבות לי בגוף
נצרבות לי בתודעה
נצרבות לי בלב.
אנחנו מגיעים מהחיים שלנו
לבושים בבגדים הרגילים
מוצפים בתודעת המציאות
ובתוך שניות נשאבים לעולם הזה שמעבר למראה
מייצרים את הדבר הזה שלא תמיד אפשר להסביר במילים
אבל הגוף מרגיש אותו כל כך טוב
עמוק בפנים.
כל רגע התסריט שלנו נכתב מחדש
אבל כאילו מישהו כתב אותו כבר מזמן
הגוף שלנו יודע את זה
מגע של אצבע אחת עלי
והגוף שלי כבר מתמוסס
ונוזל מולך
הנפש שלי מתרככת
הרעש במוח משתתק
הכאבים זזים הצידה
מפנים מקום לרגע.
אני שומעת את הנשימה שלך מאחורי
כשהרגליים שלי פסוקות
והכאב שלך כבר מעמיק בתוכי
צורב לי בירכיים הפנימיות
אני שומעת את הנשימה שלך מאחורי
איך היא משתנה
הופכת כבדה יותר
חסרת סבלנות
חייתית
אני שומעת את הצורך שלך
וזה מרעיד אותי
ומצליל אותי פנימה.
אני כבר בתוך הזון,
הפלסטלינה שלך
לשחק איתה
לעצב אותה
כמו דמות שאתה בונה
בתוך חדרי המח שלך
כמו יצירה
יצירת אמנות
שאפשר לתלות על הקיר
במסדרונות הזכרון שלנו.
