22:30 את מחכה לי עם כל הדברים שביקשתי פרושים במקום שלהם, פותחת לי את הדלת עם קימונו. יוצאים לעשן שאכטה, ואחרי שחוזרים אני אלך להחליף למדים בזמן שאת מתפשטת ומחכה לי ערומה, בעמידה, במרכז הסלון - כוס ויסקי ביד אחת, קולר בשניה. העונש שהרגע קיבלת הוא להיות שולחן הוויסקי שלי בתחילת הסשן. הבנת?
הבנתי המפקד.
בינתיים המח שלי עובד שעות נוספות, אני מדמיינת את עצמי שולחן ויסקי על שש בסלון ליד הספה ואני כבר רטובה קשות וקשה לי להמתין עד הערב.
בזמן שאני מחליף למדים את מפנה את שולחן האוכל לגמרי
המח שלי ממשיך לעבוד ומסתקרן, מה הוא מתכנן עכשיו?
אני כל כך אוהבת הפתעות, כאילו, אני גם שונאת, כי זה הרי גורם לי לאבד שליטה בסיטואציה,אבל בדיוק בגלל זה אני גם אוהבת.
וגם כי בד"כ קשה מאוד להפתיע אותי, יש לי אינטואיציה חזקה, אני יודעת להבחין בפרטים ולקרוא סיטואציות ואנשים בחושי החדים. אז אם מצליחים להפתיע אותי
זה הישג וזה גורם לי להתרשם מהיצירתיות והאינטיליגנציה של הצד השני וגם להתלהב ובמקרה הזה להיות רטובה מאוד.
תשכבי על השולחן, על הגב.
מה הוא זומם?
מכסה לי את העינים ונותן לי צעצוע כלבות ורוד ומצפצף.
ואז מתחיל להתעסק בניילון נצמד, מותח מעלי ומסביב לשולחן, כל שכבה מייצרת לי בגוף עונג חדש,שילוב של המרקם של הניילון שאני כל כך אוהבת, תחושת הריתוק לשולחן, תחושת המתיחה של הניילון שמייצרת משקל על הגוף, משקל קל מאוד אך נוכח שמייצר מצד אחד קרקוע והצמדה לשולחן ומצד שני מייצר תחושה של משקל גוף עלי, אבל משקל אוורירי. המתיחה הזו גם מייצרת אפקט שונה מאפקט המומיפיקציה שהוא עוטף ומכנס אותי לתוך העולם שלי, עכשיו ההרגשה יותר פרושה.
מונחת שם כולי לשימוש.
תולש איזולירבנד שחור וסותם לי את הפה. מתקרב אל האוזן שלי ואומר בקול סמכותי:
עכשיו את שולחן.
כן, זה תמלול מאוד פשוט של כל מה שתיארתי לפני שניה, אני שולחן, אני מתמזגת לחלוטין אל תוך שולחן האוכל והופכת להיות חלק ממנו.
אני כבר לא בת אדם, אני חפץ. אני רהיט.
אין לי תודעה אחרת
רק תודעת שולחן עכשיו.
שולחן ששמים עליו כוס ויסקי קרירה
אבל לשולחנות לא קר.
שולחן ששמים לו שני אטבים אדומים על הפטמות וזה כואב לו
אבל שולחנות לא מרגישים כאב.
שולחן ששמים לו צעצוע רוטט וזה גורם לו לנזול ולרטוט
שולחנות לא זזים! וגם לא נוזלים.
אז אני זזה מבפנים, בתוכי מעגלים וגלים של חרמנות וגירוי שעולה ועולה מדקה לדקה.
הוא מרים ומוריד דברים ממני
ונותר לי רק לשער מה הוא עושה, שותה ויסקי? אוכל זיתים? הוא שם עוד משהו קר, זו בירה?
איך היא תישאר יציבה עלי?
איפה הוא נמצא בדיוק, הוא יושב? הוא עומד מעלי?
גוד, זה כל כך מחרמן
הניילון הנצמד גורם לכל הרסיברים בגוף שלי לקלוט כל מידע אפשרי
וכל נגיעה, לא משנה באיזה מקום בגוף
מפוצצת לי את המח.
גם בלי נגיעה בעצם, כי הניילון נוגע והמגע שלו כל כך נעים ומענג.
אני צוללת ומתמזגת עוד לתוך שולחן האוכל ומתאחדת איתו לחפץ אחד.
צפה לי בסאבספייס של שולחנות
שולחן, אני שולחן.
יש לי פה מחשב, אולי אני אעבוד קצת על השולחן שלי.
חפץ רחב וקר מונח לי על כל הבטן, אני גונחת
זה קר לי, אבל אני שולחן. שולחנות לא גונחים, שששש
מה הוא הולך לעשות שם?
לפתע אני שומעת צלילי גניחות מהמחשב
ואותו מתעסק במשהו.
הוא שם פורנו! הבנזונה צופה עכשיו בפורנו.
שוב אפקט ההפתעה, מהול בסקרנות גדולה על מה קורה שם במסך
על מה הוא עושה עכשיו, הוא מאונן, אני שומעת אותו מאונן, מאדרפאקר
בא לי לראות את זה.
הוא מאונן מול פורנו כשאני פרושה ככה לפניו.
בנזונה משפילן מנוול
הוא מאונן מול פורנו שהוא רואה בלפטופ שנמצא עלי
אני שולחן. וזה קצת כואב לי בשריר האגו עכשיו וגם מדליק אותי מאוד.
אני שולחן מושפל
שולחנות אינם מושפלים.
שולחן גונח
שולחנות אינם גונחים.
המח שלי מתפצפץ עכשיו למליון שביבי עץ
לשולחנות אין מח.
הנה לינק לצד שלו :)
