על כיפה אדומה וחיות אחרות

הרבה קורה בתקופה האחרונה ויש לי לא מעט דברים לכתוב עליהם,

אבל לכבוד השנה החדשה, החלטתי שזה מה שאכתוב עליו היום.
לפני כמה ימים איזה זוג עבר לי על רוב הבלוג וליבב, משהו ברמת 35 פוסטים.
במקרה היה לי ערב חופשי נדיר והתחלתי לצלול לתוך השנתיים האחרונות בבלוג שלי בעקבות זה.
וקראתי וקראתי את עצמי
ובכיתי, בכיתי, הדמעות לא הפסיקו לזלוג.
דמעות טובות כאלה, מזככות, הרבה זמן לא בכיתי ככה ונראה לי שהייתי צריכה את זה.
קראתי את תקופת השבר, הגירושין, סיומן של שתי אהבות גדולות במקביל,

געגועים, כאבים, הרבה דייטים וקשרים קצרים שהיו לי
חוויות קצה שונות, ההתחלה שלי ושל ג'נטל (שגם היא הייתה מלאת מורכבויות).
חזרתי בשניות לכל אותם רגעים, זכרתי כל רגע וכל סיטואציה לפרטים
וזה ריגש אותי וכאב לי ושימח אותי, זה היה בליל של רגשות מעורבים.
הבנה עמוקה של התהליך שעברתי על כל צדדיו.
והסתכלתי על עצמי, בחשבון נפש שמתאים לתחילתה של שנה וליומולדת שלי שמתקרב לו.
בד"כ חשבונות הנפש שלי הם כואבים וקצת עצובים
והשנה יש גם פחדים, בכל זאת להיות גרושה ועצמאית זו חרדה כלכלית מתמדת שמאיצה לי את הדופק
ויש גם מורכבויות.
אבל השנה בחרתי להסתכל על היש ויש לי המון.
יש לי קשר נפלא שממלא אותי, באהבה, בתחושת ערך עצמי והכי חשוב בתקשורת שלא הייתה לי כמותה אף פעם.
יש לי יחסים טובים עם הגרוש, הילדים נראים בטוב.
יש לי הרבה חברות וחברים, חיי חברה משמחים, עודף אירועים שמוזמנת אליהם, חוויות קצה ואקסטרים.
ומעל הכל, יש לי אותי, את האמונה שאני חזקה, אחרי שעברתי את התחתית של התחתית,
נשברתי, כאבתי, בכיתי, התגעגעתי, כעסתי, התרוממתי ונפלתי והתרוממתי שוב
I can do it
לא חשוב מה זה יהיה, אני אהיה בסדר, יותר מבסדר גם.
זו תהיה שנה של להסתכל על היש. איימן