שבוע קשוח עבר עלי, לא משהו ספציפי, סתם הכל הרגיש תקוע ומוזר
כי הכל תקוע ומוזר עכשיו אין מה לעשות.
וגם לא הייתי חרמנית בכלל.
וגעגוע, כל הזמן געגוע.
אני שונאת שאסור לי, זה לא חשוב מה,
כשמציבים לי גבול זה מעצבן אותי ויש עכשיו יותר מדי גבולות.
אז אני מהרהרת לי בדברים שאני מתגעגעת אליהם.
למשל ארגז הכלים השחור שלך.
כשאמרת לי לפני שנפגשנו שתביא את ארגז הכלים,
זה קצת הצחיק אותי.
אני שמה לב שהרבה פריטים מהיומיום מתחילים לקבל משמעות חדשה מאז שהכרנו
כבר דיברנו על אטבים וקיסמים ועכשיו ארגז כלים.
תמיד מזכיר לי את לימודי העיצוב, מכחולים, צבעים, שפכטל, תייל ועוד דברים כאלה
אז מה יהיה שם בארגז הכלים שלך? זה סיקרן אותי
באמת יהיה ארגז כלים?
כן, התשובה היא כן, יש ארגז כלים בצבע שחור כמובן, עם קופסאות פלסטיק שחורות של הסופר
ובתוכן כלי התעללות שונים.
כמו רופא שמביא את הציוד שלו לרפא לי את הגוף, נקודה אחרי נקודה ולעורר לי הנפש.
עכשיו אני מתגעגעת לארגז הזה.
מדמיינת אותנו בחדר 303H
זה יקרה דקות אחרי שנכנס לשם (כי עבר חודש בכל זאת)
אתה תפשיט אותי, שכבה אחרי שכבה (עכשיו יש כבר פחות, החורף נגמר)
ואני אשאר נטולת הגנות, חשופה כולי
ותכסה לי את העיניים
שאר החושים יתחדדו
ואוכל רק לשמוע אותך ולהריח אותך ולהרגיש כל רחש
וכל מגע קטן.
ואתה תוציא כלים שלא אדע מה הם,
ואני אעמוד ערומה מולך
ואתה תכאיב לי בכלים שונים וזה יפתיע אותי כל פעם מחדש
ותענג את כל הגוף שלי מלמעלה עד למטה
או מלמטה עד למעלה
כל הגוף שלי יהיה שם, נגיש אליך מכל הצדדים
צעצוע שלך ובשבילך
לשחק ולהשתעשע בו
איך שתרצה.
וגם אני ארצה, אבל אצעק אייייייי ודיייייייי,
ובנזונה, מאדר פאקר
ואבקש עוד קצת.
עוד הפתעות מארגז הכלים שלך.
