זכרונות

שאולי הגיע הזמן להדחיק את מה שנשאר, לשים את הכאב בצד
לנסות להמשיך בחיי מכיוונים אחרים.

אלוהים, כנראה תכנן בשבילי אחרת, אז אני מתמודדת,
אני מרגישה שהתמודדתי בהצלחה.

שאני גוזרת על עצמי שתיקה של כמה ימים, זה מתפרץ בבום.
משהו קורה, אבל העיקר שאני כאן ואני לא הולכת לשום מקום.

אתמול הייתה לי ישיבה טובה, עם עמיתים מקצועיים,
אני חושבת שפשוט חזרתי להאמין בעצמי, בזכותם, שוב
יש לי את הכח במובנים מסויימים ונזכרתי מאיפה להתחיל
נזכרתי במקורות האני, שם אני צריכה להתחזק ומשם ...

ואני מרגישה שנפתחתי להתחבר לעולם שוב, לתת לסביבה
עם זה לחברים שלי ועם זה לחברה שלנו, לתת ולקבל