זכרונות

היום בשעה שלוש, אני יושבת מול השחקנית והבנתי, פתאום, בכיתי
כי אם לא היה לי כלום נגדך ואני עוד זקוקה לך, למה אפחד לראותך?
אני יודעת שאין רע ברגשות שלי אליך, לא מונעת מנקמה או כעס כלפיך
אז איך שאזדקק לכך שלא תהיה כאן, מה קיצוני כל כך? מה מסוכן?

זאת אני שלא יודעת, להבדיל בין טוב לרע , כאשר זה נוגע בי
אני זקוקה לעונש מוחלט שתגזור על עצמך או תקבל מהקהילה,
רק בשביל לדעת בלי צל של ספק
ש א ס ו ר , בתכלית האיסור, ל א ד ם א ח ר ל פ ג ו ע ב י
שמי שהתעלל בי עשה לי מעשה נורא ואיום ולא צודק

אז אני לוקחת את הזמן הזה, ללמד את עצמי, שיש לי זכות
ומתוך הזכות שלי, יבנה הגבול שלי
ואז, אני אלך ברחוב ואתקל בך ולא ארעד עוד מאותו הפחד