זכרונות

יש רחובות שאני מפחדת ללכת בהם לבד,

כל כך הרבה זמן שלא פניתי ימינה ימינה שאני יוצאת מהדירה שלי בתל אביב
גם שמאלה שמאלה, לא אלך אם אני לא חייבת ואני לא אוכלת בבוקר, במקום ההוא יותר
גם בצמתים, הלב שלי מחסיר פעימה

ואני כל כך התביישתי לכתוב את זה שיש ימים שאני פשוט מפחדת להתקל בו ברחוב
ומה הוא כבר עשה לי? כלום, רק אמר מילים, אבל המילים שלו הרימו אותי והרגו אותי לחלוטין
ומה הוא יעשה לי ? כלום, אבל כל הבעה שלו תציף את הטראומה מחדש.
אדם שגרם לי כל כך הרבה כאב, ואני לא הולכת ברחובות, כדי לא להתחיל לרעוד

כל החודשים האלה, כמעט תמיד, שהלכתי ברחובות האלה עם בן זוגי, לא פחדתי כל כך

ונדמה לי שאין דרך אחרת, אני צריכה להתקל בו לרעוד, שוב ושוב, עד שאתרגל לקיומו
ואז למרות שהוא מפחד, נבוך או מנוכר ואכזרי, אני אוכל ללכת ברחוב ולא לרעוד יותר
כל כך התביישתי לכתוב את זה כאן, אבל אני שמחה שעשיתי את זה
כי המחשבה הראשונה שלי הייתה להתקשר אליו ולמצוא פתרון משותף, כי שנינו רוצים את זה
הרי הוא לא רוצה שאני ארעד ושיכאב לי כל כך, הוא רוצה שיהיה לי טוב למרות מה שעשה לי
ואני נזכרת בחיוך ציני בכל הפעמים שניסיתי לעשות את זה וזה לא עבד בכלל

עדכון מ 12:03

אז פניתי שמאלה ושמאלה, הלכתי מוצפת, מפוחדת וקניתי לי אוכל
והבנתי שזה לא פחד ממה שהוא יעשה, זה פחד מהצפה של התחושות
שאני מתמודדת לבד, בלי חברים או בן הזוג והוא עומד מולי

ואני אלך שם שוב, עד שהפחד יעבור לי