זכרונות

אני חושבת על הדמות של פניקיו, מהעץ ואני מזדהה איתה לחלוטין
אני לא בטוחה שאני אישה אמיתית, אולי אני רק דמות ועוד וירטואלית
ויש לי כל מיני חוטים, שאף אחד לא מושך בהם, אבל אני לא חותכת
ואני עוצמת את העניים לרגע ומפנטזת להיות אישה אמיתית
כזאת שיש לב וגוף, שמרגישה וחייה את החיים האישיים שלה
אבל אני כל יום רצה חזרה לכל החוטים ולא נותנת לאיש למשוך שם
ואני יודעת שאני פשוט מפחדת , ושיש כמה פעולות פשוטות לעשות
אבל חסר לי עוד דבר אחד קטן, גרעין פנימי של אמונה ב.....