סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

זכרונות

פעם הייתי כאן ואלו הזכרונות שלי
לפני 18 שנים. 7 בפברואר 2006 בשעה 10:07

שמים לב שהוא רק אדם, הוא כבר לא פוגע בי יותר והוא לא מסוכן לי יותר. אין לי ממה לפחד.
אמרו שמותר לי לכעוס עליו, כי הוא באמת פגע בי ואני יודעת שאסור לי לתת לכעס לנהל אותי.

הפוסטים משתגעים כאן לאחרונה , מבדרים רק על סכנות וזה כואב לי.
אני רוצה שהפוסטים האלה והחזרה שלו לאתר לא תגע בי יותר, שיהיה לי כאן שקט מהעבר שלי, מתי הוא יגיע?

יש לי תחושה שאני צריכה להיות בעירנות 24/7 כדי שהוא לא יפגע שוב. אני לא סומכת על כלום.
לא על עצמי, לא על הסביבה ולא על כח עליון, ובמקום שאין אמונה, שם משתלט עליי הפחד.
לפעמים כל מה שצריך זה תחושה שאת עדיין מוקפת באנשים שאכפת להם ממך.

Tainted​(לא בעסק) - לפעמים גם צריך לפתוח עיניים ולהסתכל מסביב,
ולראות שגם אלו שלא מקיפים אותך- אכפת להם.
מותר לכעוס, מותר גם לשנוא,
אבל מי שזה לא יהיה, כבר לא יכול לפגוע בך, כי זה לא יקרה שוב, כי את כבר אחרת ממה שהיית פעם.
וזה רק מלקרוא אותך.

חבקי את הפחד,
הוא חלק מההרמוניה שהיא את.

לפני 18 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י