זכרונות

כולם אומרים לי הכי חשוב שיצאת משם
ואני כל כך רוצה להאמין שקורה לי משהו טוב

אבל אני לא באמת מאמינה

בסך הכל לא הייתה לי ברירה, אז קמתי משם
לא יכולתי לשלם את מחיר היקר לדיכאון

זה מה שהוא ניסה להגיד לי כל הזמן ההוא
שהוא לא יודע/יכול/רוצה להיות שם בשבילי
אבל לא תהיה לי ברירה בסופו של דבר ואקום
לא יכולתי להשאר שם לנצח, אז אני בסדר

אבל אני לא באמת מבינה

בסך הכל האבתי גבר ורציתי לחוות איתו משהו
איך הגעתי להיות במקום של הקורבן?
והדבר הכי חשוב, שלא נותן לי אומץ להמשיך
איך אני לא אגיע לשם שוב, אם אוהב?