זכרונות

באותו הסשן, ברגע השבירה שלי, בביטול הסופי שלי
לא יודעת מה היה יכול להיות, לו היה עושה אפטר קר

אבל אני מוצאת לנכון לשחזר היום פרסום ישן שלי :
אתמול הייתה לנו הפגישה החודשית של העמותה שלי,
אני מרגישה על גג העולם, כל כך אנרגטית ומאושרת
גם בסוף הפגישה הקודמת הרגשתי ככה בדיוק

לפני 16 חודשים, הרגשתי ככה בדיוק אחרי הפגישה,
חזרתי ככה לאדוני ואהובי 24/7, והאושר שלי העצים את הכאב שלו.
לא ידעתי מה הוא מרגיש, הוא הרי מעולם לא דיבר איתי לב אל לב.
רק זוכרת שהוא סיפר שהצחקוק וחוסר הריכוז שלי גורם לו סבל.

ואז הוא לי: אני רואה שאת לא כולך בעניין
נצטרך להשתמש בהמון כח כדי להוציא ממך את הכניעות.

לא קלטתי שמותר לי לא לרצות את זה מדי פעם,
שגם ב 24/7, יש ימים שמותר לא להיות בעניין.
לא ידעתי שהיה לו יום רע ולמה הוא צריך אותי בכלל.
הוא כבר לא ראה בי בן אדם, הייתי לו רכוש ושפחה.
לא ידעתי שכך הוא חש, חשבתי שהוא באמת אוהב אותי.

למחרת, לא יכולתי להפסיק לבכות והרגשתי שאני ממש זקוקה לו.
הוא ברח ממני כל עוד נפשו בו. האהבה הגדולה שלו נעלמה ברגע אחד.

עברו הרבה פגישות חודשיות מאז, בהתחלה הייתי מבולבלת והיסטרית
אחר כך הייתי תקופה בדיכאון, ולא ממש תפקדתי, גם אם הצלחתי להגיע.
לפי השינוי בי מפגישה לפגישה, היה אפשר לחוש את ההתאוששות שלי
במאי 2005 התחלתי לתפוס מנהיגות, ממש הרשמתי ופרחתי שם

ביולי, אוגסט, ספטמבר הפסקתי להגיע, הפגישות פשוט נשכחו
באוטובר ונובמבר הייתי עצבנית ובלתי נסבלת, אפילו רבתי עם חברה
וכבר פגישה שנייה שאני מרגישה אופטימית וחזקה, מחוברת לעצמי.

מאז עברו עוד כמה גלוגולים עלי ועל העמותה,
ואני יכולה להיות הבחורה שהגעתי אליו אז, לפעמים,
אבל הזיכרון ההוא צרוב לעד, בגלד של הפצעים ממנו.