Surreal

''איכססס יא שארמוטה''

החיוך לא יורד לי מהפנים

אתה ממשיך ומשפריץ אותי בשרשרת

''איכס כמה את גומרת?!''

אתה מסנן את המילים בין השיניים

והיד שלך לא מפסיקה לסחוט ממני ורטולין

אתה לא מסתכל על הפנים שלי כמעט

כול מושקע במפל הגועש שאתה יוצר לי בין הרגליים

מסנן שוב ושוב כמה זה דוחה שאני גומרת ככה

שאני בערב אחד משפריצה יותר משרוב הנשים ישפריצו בחודש

איכס איכס איכס..

האיכס שלך היא מוזיקה באוזניי

זה כמו גניחה שחומקת ממך בלי שליטה

עם כל הבעה של גועל 

מרגישה אותך יותר מסופק

מרוצה ממני

על הרצפה מתחתיך

מסתכלת עליך משוויץ במה שאסור לי

במה שאתה רוצה לעשות לי

בדברים שהם גבול.

''את מתה לעשות את זה''

מרגישה רעב חודר לי לעצמות

''את מתה שאני אקח אותך ואכריח אותך לעשות את זה.  שאני אקח את האחריות ממך. שזה לא יהיה משהו שעשית, אלא משהו שפשוט קרה''

הבטן כואבת מהמילים שלך

הגוף שלי רותח ואני מרגישה נואשת

אני באמת רוצה שתעשה בכוח

שתכריח אותי ושלא תהיה לי ברירה אלא להיכנע

להישבר מול הרצונות הנמוכים ביותר שיש לי

הראש מלא מחשבות

למה זה בכלל נוגע בי?

הרציונאל ברור לי. אבל זה לא מסביר את הכמיהה.

למה האקטים הנוראיים בעיניי ביותר מעוררים אותי כלכך?

העיניים שלי מושפלות אל הקרקע ואני נלחמת עם עצמי

''זה נכון. הייתי מתה שתיקח''

לא מסוגלת להרים אליך את העיניים

הכמיהה שלי חזקה מידי 

ואני לא מסוגלת להתמודד עם המבט שלך

מקשקשת על הא ודא במסדרון

הדם עדיין גועש מהשיחה שהפכה לי את מצב הרוח

מחייכת מצחקקת מסתירה 

עד הרגע בו אתה נעמד לידי

''לא לא. נימ עצבנית על משהו חבל על הזמן''

כוסאמק איתך.

אפילו לא הסתכלתי לך בעיניים

איך ראית את זה?

''אתה מעצבן. אתה תמיד שם לב כשמשהו מפריע לי''

''בטח. אני נשוי לזן כמוך. מי עיצבן אותך?''

הלוואי.

אם היית  נשוי לזן כמוני. 

הייתי יודעת מזמן מה הטעם שלך.

''אני יודע שקשה לך אהובתי''

אתה אומר בעודך מלטף לי את הראש

'' אני יודע ואני מבין. אבל עכשיו את צריכה לקבל זין בתחת. אז יהיה קשה ואנחנו נתמודד עם זה''

הנשימה עוד לא הסתדרה

ואתה כבר מרים שוב את האגן שלי אליך

אתה תופס אותי חזק וחודר בבת אחת

הנשימה שלי נעתקת

''תראי איך את יכולה להיות חור. את אישה טובה''

אני נאבקת לנשום ואתה מפמפם חזק

אתה מחזיק בי אבל המשקל שלך לא עליי

ואני לא מסוגלת להמשיך בלעדיו

''תעזור לי אהובי''

אתה אוחז לי בכתפיים ונכנס לרצף

מהר. עמוק. חזק. 

הירכיים שלך מוחאים לי כפיים על הישבן.

''איזה קולות יפים יוצאים ממך. את הולכת לבכות מהזין הזה. את כזאת אישה טובה''

אתה לוקח אותי בעוצמה מסחררת

והראש שלי שוקע עמוק יותר לתוך הספה

הגוף נהיה יותר ויותר רפוי

הכאב מתגבר אבל אני כבר בספייס

פתוחה לשימושך

חור 

עברו שבועות מאז הפעם האחרונה שפתחת אותי אנאלית

הגוף יוצא מכושר מהר

גם חדירה של אצבע כואבת מאוד

וכשאתה נכנס אליי בדוגי

הראש מסתחרר מהכאב

''רצית להיות כמו הבחורה ההיא מהסרטון''

בטח שאני רוצה.

היא קיבלה כלכך יפה. היא הייתה לי להשראה

מנסה להסדיר נשימות ולא מצליחה

''קחי עוד. תראי איך את מתרחבת יפה. את יכולה''

מרגישה שאני לא מסוגלת להכיל אותך.

''בבקשה תעזור לי אהובי''

היד שלך מיד תופסת את המקום שלה על העורף

מרגישה את המשקל שלך לוחץ את החזה שלי למטה

אתה נכנס עמוק יותר. חזק יותר.

הכאב כמעט בלתי נסבל

אבל אני מרגישה אותך עליי

רוצה להצליח אבל חייבת לעצור.

הפסקה קצרה.

מסדירה נשימה.

יוצאים לסבב ב'

הצעצוע שקנית לי יושב לי על הדגדגן

הזין שלך צמוד לי לפנים

ואני מלקקת אותו בין האורגזמות

מייררת עליו ומכניסה אותו לגרון

הגניחות שלי בלתי נשלטות

הן מקציפות את הרוק והליחה על הזין שלך

מרגישה איך אני מבעבעת נוזלים עליו

יוצאות ממני יבבות חנוקות

בעודי נכנסת לשרשרת אורגזמות

כשיש לי זין נעוץ עמוק בלוע

ואני לא יכולה שלא לחשוב

 כמה זה ראוי.

שהנחיריים שלי מלאות רוק

הסנטר והצוואר רטובים

ושאתה נכנס יותר עמוק

כשאתה מרגיש שאני משפריצה

זה פשוט הדבר הכי הגיוני

הכי מתאים

ככה זונה ראויה גומרת

אני אוהבת את הצורה שאתה מנהל את השיחה

העוצמה במילים בהן אתה בוחר

היא משוטטת בין האותיות

מקשטת את המרווחים בין המילים

עוד לא הכרנו ל24 שעות 

וכבר ההובלה שלך נוכחת

מבלי להזכיר דבר, אתה כבר מדבר כאילו כבשת

יוצר שיח עוטף ופוקד

מעורר אצלי רצון חזק לציית

זה מדליק אותי

זה מעצבן אותי

ואני אוהבת את זה

העבודה שאתה מוביל אותי בה היא עבודה עצמית

אתה אולי מדליק את הניצוץ הראשוני,

אבל אני מעבדת, מעכלת, חוקרת, מתמודדת,

לבד.

אתה שם לעיתים. ואני משתפת.

אבל נשענת על עצמי.

משערת שזה הדיפולט כשאין רגש.

זה לא פוסט שמהווה תלונה

אני מעריכה את הניצוצות שאתה מצית

אני אוהבת שיש לי על מה לעבוד

עזרת לי להבין שיש המון עבודה בנוגע להריון שעברתי

שהיחסים שלי עם הגוף שלי דורשים שיקום

וכמו שאומרים חכמים,

ההודאה היא חלק עיקרי בעבודה..

עצם האצבע שהנחת על המקומות הכואבים,

כבר התחיל את תהליך השחרור.

ואני חווה גל אחרי גל של אהבה עצמית. 

כאילו מציפים אותי. סוחפים.

ועדיין.. לא מעיזה לעצום עיניים ולשחרר איתך

כי אם יש משהו שהימים האחרונים הראו לי

זה שלא כדאי שאסתמך עליך.

עבודה עצמית.

בעצמי. לבדי. בלעדיך.

היחיד בבוקר שמתחיל ב4 וחצי

זה שעוד לפני 8 אנחנו אחרי סקס בוקר

הפעם הראשונה שהרגשתי אותך מסשן אותי

הייתה לפני שנתיים

בדירה ותקופה אחרת

עוד היינו ונילים כמעט לגמרי אחד עם השני

ואני הייתי בתחילת דרכי 

כמעט בתולת בדס''מ

צבעת אותי בחורף

היה לי קפוא תחת התזות צבע קרות

הגוף רעד ונשארתי נעוצה במקום

כיסוי העיניים לא זז לרגע

הרגשתי אותך אוהב אותי ביצירה

והרגשתי אותי מתמסרת למגע הקר ולדאגה שלך

היום אחרי כל הזמן הזה

כבר בנית לוח עבודות

קנבסים אנושיים ויצירות מרהיבות

והיום 

בערב השבועי הקדוש

מתרגשת שאתה עומד לצבוע אותי שוב

כמו בכל פעם שאתה עושה אותי לקנבס.

רגע לפני שאתה מכין את הציוד

נותן לי נשיקה עדינה

''שימי פלאג לפני הצביעה. את תקבלי היום בתחת''