לפני שנתיים. 12 בינואר 2023 בשעה 18:36
פעם חשבתי שיש לי לב עצום
שיכולה לאהוב ולתת להמון מפאת גודלו
כיום אני מבינה שהלב שלי פשוט מודולרי
כשיש התאמה נכונה וחיבור מדוייק אני בונה מקום
בונה בהתאמה אישית
כך שמעתה המקום הזה בלב שייך למי שנבנה עבורו
וכשדברים לא מסתדרים
והאדם יוצא מחיי
המקום נשאר עומד ריק
אני לא הורסת ובונה מחדש
אני לא ממלאה אותו במשהו אחר
אני זוכרת ואוהבת ומתגעגעת
אני לא אוהבת פחות את חברת הילדות
ששברה את הלב והותירה את המקום שלה חסר
או את החבר שרצה מעבר
וויתר על החברות כשלא קיבל זוגיות
אני לא אוהבת פחות את האדון שהייתי שלו
שעזבתי כדי לשמור על הבית
המקום שלהם שמור עבורם
הם לא יחזרו אליו לעולם
אך אינני מסוגלת או רוצה שיעלם
עוד מתמהמה בו הניחוח שלהם
הזיכרון
