''איך תשרדי ככה סשן?''
לחש לי השד
ולרגע דעתי מוסחת משריקות הבמבוק
שוב שריקה באוויר ועוד חבטה בישבן
והכאב חודר את הבשר ואוחז בעצמות
ומקבל משקל שמרגיש לא טבעי
השריקה לא הייתה די חזקה כדי להצדיק את עוצמת הכאב
''את לא מסוגלת במצבך לספוג את מה שהוא רוצה לתת''
השד מנגן לי על פחדיי וחששותיי
סף הכאב שלי מרגיש לי אפסי היום
וכמה שהתגעגעתי לספוג בשבילך ריגר אהוב שלי
איך אוכל לפתוח פה לבקש רחמים כשבוער בגוף געגוע?
אתה מתחיל לכרוך את החבל סביבי
אתה אוחז
אתה לופת
אתה מצליף
ואתה נושך
והכל כואב כלכך
כאילו לקחת את ווליום הכאב והגברת אותו בכל הגוף
אני יודעת שאתה לא מגזים ביחס אלינו
ברור לי שהשינוי הוא אצלי
ואתה מנגן על החבלים הכרוכים
כמו פורט על מיתרים שפרסת עליי
הכל מוקצן כלכך
אתה מעלה את רגליי באוויר והחבלים בוערים על הבשר שלי
אפילו לא הרמת את החזה שלי מהמזרן כשהתחלתי לייבב
יצאה ממני אנחה נואשת
ואתה בבת אחת עצרת את הכאב
עברת בהרף עין מהענקת כאב להענקת אורגזמות
בין ספירה לספירה
פתאום נפלה עליי ההבנה
שמהרגע שהנחת עליי חבלים
השד שתק
ואמנם הייתי מודעת מאוד לשינוי בסף הכאב
הוא פתאום לא הפחיד אותי
פתאום לא חששתי שאספק אותך פחות
אני אני. ויש לי לתת רק את מה שאני מסוגלת.
ואת הכל אני נותנת לך.
אז אין פה יכולת לכישלון
