לפני חודש. 26 בפברואר 2025 בשעה 22:25
שתי ידיך אוחזות בראשי
אתה חם ורחב והלסת שלי פעורה
ועדיין צרה מלהכיל את כולך
אחת מאצבעותיך תולשת שיערה
וגם אני נתלשת בבת אחת מההווה
וחוטי המחשבה מתלפפים כמו סבך
פאק הנשירה שלי לא שפויה
רק שזה לא ימשיך כמו אחרי הלידה הקודמת
אתה עוד תופס את הראש
ואני אוכלת סרט
מה נדפק שאני חושבת על שיער
כשאתה חם וקרוב וחודר לי את הגרון
''כן אהובתי. ככה בדיוק. לאט. תהני ממנו''
אתה פותח את הפה והמחשבות שותקות
''קחי אותו בכל פעם עמוק יותר. לאט. תתרגלי אליו''
הקול שלך מלטף את אוזניי ומעגן את מוחי להווה
''אני מרגיש כמה את מתאמצת''
וככה בפשטות
חוטי המחשבה מתפוגגים
והפוקוס על הרגע הזה
