לפני 3 שנים. 27 בנובמבר 2020 בשעה 7:28
זה פשוט לא מעניין!
ואני בכל זאת עושה את זה!
ממשיך לשבת ולקחת חלק בשאריות של ה"חלום" והתקווה שאולי אצליח לעשות כת זה כמו כולם!
אבל אני לא כמו כולם! אני אחר! (וגם על זה אני מאשים את עצמי ומתנצל!)
מרגיש שהלב אומר לי לקום וללכת, לעזוב את זה ולבחור בדרך השניה! כי זה פשוט לא אני!
אבל באותה נשימה גם מאוכזב מעצמי! מרגיש כמו ויתור עצמי שכלכך לא אופייני לי!
הרי כל אתגר הוא רק אתגר שאפשר לעבור! ולאתגר הזה ספציפית ניגשתי אחרי הימנעות ארוכת טווח ועכשיו כשכלכך הרבה גורמים מעורבים בכך ובניתי לי מערך תמיכה כלכך גדול מי אני שאקום ואגיד די?!
לא מצליח להחליט למרות שהלב כבר יודע מה נכון ומה כלכך לא!
- למה הכל קורה במקביל?!
ואיך הצלחתי להרחיק גם אותה ממני?
לנתק מגע או לא לוותר למרות שמרגיש שאיבדתי את זה?
תחושת ההחמצה תמיד גברה וכאבה יותר מההשלמה עם טעויות שנעשה בדרך.
