הימים עוברים מהר מידי,
ריקים מידי מתוכן
עוצמתיים לכאן ולכאן
כשדברים לא מסתדרים אז זה קצת מטביע אותי ומלווה
וכשהם זורמים אז ההתרגשות היא פאקינג וואוו!
אבל חד
גלים סוערים מלאים בקצף וחתיכות של מה שהתקופה הזאת סחבה וגררה לקרקעית
כשאתה על הגל אתה רואה את החוף באופק ואתה אפילו נהנה מהאקסטרים
אבל ברגע שלא הספקת לתפוס את הגל אתה מתערבב ומשתפשף בכל הריקושטים החדים שהתפרקו
מהאובייקטים השונים שנגעת בהם
לרוב אתה אפילו לא מספיק לקחת אוויר לפני
אתה נחנק, בולע קצת מים
ובסוף בכל זאת מצליח להרים את הראש ולתכנן לך את הצעד הבא אל מחוץ למים
אז הימים שלי לא כאלה מגניבים ואני בחיפושים איומים אחר שגרה ואפילו מודה שאני בדאון
ברגעים אלה ממש אני חושש שאני מגיע להשלמה עצמית על כך שהחלום שלי לא יתגשם ואני מוותר עליו ועושה אדפטציה לדבר ליעד שתכננתי בראש ובלב לאורך השנים
אבל זה עוד פרק שאתעד לי בדרכי שלי
עם מזכרות, שיעורים חשובים שעברתי, צלקות (רגשיות ופיזיות) ופייליסט