אמצע הסיישן ... אני יושבת ליד רגליים של המאסטר .... וכל כך בא לי ... אבל לא יכולה להגיד, עכשיו אין לי שום זכות דיבור או בבקשה .. אתה שם לב שאני לא רגוע ... שואל...
- אתה רוצה להגיד לי משהו?
- לא מאסטר ...
אתה מחייך
- אבל את רוצה משהו, לא?
- כן ....
- רוצה ... – נושכת את שפתיי ...
- נו, אז מה את רוצה?
- אני רוצה ... לנשק אותך ... – " פאק אני לא מאמינה שאמרתי את זה ... "
- רוצה אה?
- כן ....
- באמת רוצה?
- כן מאסטר...
- 30 הצלפות ...
אוף ... הייתי מוכנה ליותר מזה על בקשה כזו באמצע ...
- סליחה מאסטר, לא אבקש יותר
- את לא מבינה כלבה, תחשבי על זה, תרצי את זה ... זה טוב ... פשוט יש מחיר .. מוכנה לשלם?
- כן מאסטר!
- נו, בואי ... נשקי אותי ...
התקרבתי לאט לאט, נעמדתי על קצות האצבעות ונישקתי אותך ארוכות, מנסה למשוך את הנשיקה כמה שיותר ... אבל בסוף גם זה נגמר ...
- שכבי ...
למרות ההצלפות החזקות החיוך לא נמחק לי מהפרצוף ...
- רוצה עוד?
- כן מאסטר....
- הפעם יעלה לך כפול ...
נשכתי את שפתיי שוב... התחת הבוער התכווץ אבל לא ויתרתי ...
זחלתי מהספה ושוב פעם הטעם המשכר של שפתיך ... נשיקה ארוכה ארוכה ... הפעם הייתה צריך להרחיק אותי ולהשכיב קצת בכוח על הספה ....
הפעם אחרי ההפסקה היה יותר כואב, אבל אחרי שסיימת הסתכלתי עליך מלמטה ... וכבר לבד אמרתי
- רוצה עוד ...
- אמממ .לכי תביא את השוט רכיבה...
- אה...
- ואת החגורה ...
- אה ..
- וגם את הפלאג ...
- אמממ ... כן מאסטר
- מעולה הפעם אני אתן לך נשיקה ...
גררר... אין על הנשיקה שמאסטר נותן לי ... אי אפשר לתאר את העוצמה ... את הסחרחורת הקלה ...
הבאתי את כל הדברים, בציפייה מתוקה ... אבל קיבלתי רק נגיע עדינה .... אוף ... אבל אין לי מה להגיד כי לא סיכמנו איזה נשיקה ...
אבל העונש היה ממש אכזרי ...
אחרי חמש דקות בתשובה על מבטך ...
- אמממ .... כן .... עוד ...
חגורה ... שוט ... חגורה ... כל הגב, הטוסיק, רגליים , ידיים הכל בוער ...
- תסתובבי ...
התחלתי לבכות ... כי לא נשאר לי מקום בגוף שאני יכולה לתת אותו תמורת נשיקה ... אם היה לי עוד קצת, עוד פיסה קטנה ... אחרי שניה כבר לא בכיתי כי ... נישקת אותי ... כמו שרק אתה יודע ... ושוב פעם הפרפרים לקחו אותי איתם ...
לילה טוב לכולם ...
לפני 15 שנים. 4 בפברואר 2009 בשעה 22:38
