לפני 17 שנים. 22 ביוני 2007 בשעה 17:05
דולק לו נר, מזבח של נשמתי
ולב נשרף מאש עיורת של הנר
הזמן זורם לו כאילו לידי ...
ורק הנצח הוא תמיד איתנו ...
אני עומדת לפניך על ברכיים
לא מעיזה להסתכל למעלה ...
אתן לך את הגופי ונשמתי
ולא רוצה תגמול על זה ... יודע ..
אני רכוש שלך, כלבה, זונה ...
פתוחה גם לפניך כמו הספר
ותעניק לי עוד כאב מתוק שלך
וקור של המתכת על צוואר ...
איפה שיש נר ולא בשביל תפילה
עור לולאה חזק יותר ... יותר
וריח מטורף שלך ... הוא משגע ...
אני ... לא נאבדת ... עוד איתך ....
ולא אשאל .... לא אגלה לך דמעות
ורק הבוקר הוא ייתן לי לתעורר ....
ומעיניי כבר תיעלם כל השאלה ...
שרשראות והקולר .. זה כל מה שאני צריכה