היא נעמדת על ארבע לצידו כמו שהתבקשה
הלב שלה דופק, היא נדהמת שרק מעצם התנוחה היא כבר מגורה
הוא מסתכל עליה, נהנה לראות אותה ככה, אוהב את כל הסימבוליקה
היא מחכה לתזוזה שלו. מנסה לצפות מה יקרה. הוא עוד רגע ייגע בה היא חושבת לעצמה מאושרת. כמה חיכתה.
הוא מקשיב לנשימות שלה, שומע את הציפייה והכמיהה, מותח את הרגע עוד שניה.
היא מרגישה את היד שלו מלטפת את אחוריה ומוציאה אנחה. כולה רוטטת, רטובה.
הוא מלטף את עורה הרך ורואה אותה מתקמרת בשבילו. המחשבה עליה ככה חשופה ומחכה מרעידה את נשמתו.
היא מנסה לחשוב, נהנית מהעובדה שהיא לא יכולה. היו לה כל כך הרבה דאגות בדרך, העבודה, הבית, המשפחה. הם יישארו לאחר כך. עכשיו היא רק חושבת על ההרגשה של היד שלו ועל הציפייה למהלך הבא ומצטמררת.
הצמרמורת שלה כמו ממלאת אותו בכוח. היה לו יום כל כך ארוך אבל כשהיא ככה מולו העייפות נעלמת, והגוף מתעורר עם פרץ אנרגיה.
פתאום היא מרגישה מכה חזקה על ישבנה וקופצת. קופצת מהכאב ומההפתעה. אבל זה כאב מחייה מלא עוצמה. הוא מעיר אותה והיא מחייכת אסירת תודה.
הוא מכה בה שוב, הפעם מכה חזקה בהרבה. רוצה להעביר אליה קצת ממנו. היכולת שלה לספוג ולהכיל מדהימה אותו. הוא יודע שכואב לה, אבל היא כל כך חזקה. כמה כוח צריך כדי לשחרר קצת שליטה. הוא מסתכל עליה ועל החיוך שלה בהערכה.
המכה השנייה מזעזעת אותה. כולה פועמת. איך הוא יודע לעשות את זה היא חושבת. איך הוא יודע לדייק את העוצמה. להעיף אותה לגבול היכולת אבל לא לעבור אותה. איך הוא יודע לתת לה את האפשרות להיות גאה ולא שבורה. היא מגניבה אליו מבט מלא הערצה.
העיניים שלהם מצטלבות לרגע ושניה לפני שהיא משפילה את מבטה הוא מספיק לראות את החיוך המבויש, את הרגש העצור, את הכבוד והתודה.
היא מסתכלת עליו רק לרגע ומבחינה בחיוך על פניו. חיוך של מי שממתיק סוד. הוא לא יגיד אבל היא יודעת שהוא שמח שהיא כאן, שמח עליה. והיא מתמלאת גאווה.
זכיתי בה, הוא חושב לעצמו.
זכיתי בו, היא מחייכת לעצמה.
