היא נמשכה אליו מהרגע הראשון, עוד אז כשהבחינה בו מתוך הגלים. היא נמשכה לשפת הגוף, לדרך בה זז, אבל בעיקר נמשכה למילים. היא רצתה להיות איתו, הכי קרוב שאפשר. היא רצתה להרגיש אותו ושידע אותה. שידע מה היא מרגישה. שירצה אותה באותה מידה. אבל זה לא יקרה אף פעם חשבה לעצמה, לא כשהיא ככה, חצי דג חצי אישה, פגומה.
כשהמכשפה הטובה הציעה לה את העסקה, כשהציעה לה אפשרות להסתיר את סודה תמורת קולה, היא הסכימה בלי היסוס. למה צריך קול כשיש את כל השאר? היא יכולה להישאר שותקת לנצח אם יש לה אותו. ועם זוג רגליים בטוח תוכל להשיג את קרבתו, כך חשבה. אבל היא הזהירה אותה, המכשפה הטובה, "כדי להיות באמת קרובה תהיי חייבת לחשוף את עצמך, הוא יצטרך לראות אותך כמו שאת. אם תלכי בדרך של הסתרה, כשבסוף תחשפי בפניו כבר יהיה מאוחר מדי". אבל בת הים לא שמעה את ההזהרה, היא היתה כבר בעולם משלה, חולמת על עתידה.
ובאמת הכל היה כפי שתכננה. לפחות בהתחלה. היא ראתה את הזיק בעיניו כשראה אותה לראשונה, היא הרגישה כמה הוא רוצה בקרבתה. והם היו מאושרים. אבל השתיקה שלה החלה מערערת אותם. הוא רצה לשמוע ממנה, לשמוע את קולה. הוא רצה לדעת מה היא מרגישה. היא ניסתה לענות לו במחוות ובתנועות, היא כתבה לו שירים ומגילות. היא הסבירה לו שהיא לא יכולה, שהיא תיתן לו את כולה, אבל רק לא את קולה. אבל הוא לא הבין למה היא מסרבת לו. הרי הבטיחה שהיא שלו. היא ניסתה להסביר לו במכתב ארוך, שאם ישמע את קולה הוא יאבד אותה. היא לא יכולה לדבר אליו, לא משנה כמה היא רוצה, כי אם תעשה את זה תעלם האשליה. "כי מולך לא תעמוד עוד אני האהובה אלא מפלצת, אישה פגומה". אבל במקום להשכיח את כעסו, מכתבה רק הרגיז אותו יותר. האם היא מסתירה ממנו דבר מה? והרי הוא רוצה אותה, והוא מכיר אותה. מה כבר יכול להיות שם ששווה את התנגדותה? ולמרות שאהב עד בלי די, הוא לא יכול היה לחיות עם התעקשותה. ולמרות שבטחה בו יותר משבטחה בעצמה, לא יכלה להרשות לעצמה לחשוף את סודה. אם יראה אותי באמת, אם יחדור מבעד לשתיקה אאבד אותו חשבה לעצמה. וגם כשהבינה לבסוף שתאבד אותו דווקא בגלל שתיקתה, לא העיזה לפצות את פיה. היא העדיפה אותו כועס ומרוחק, ורק לא לראות את פניו כשיבין מי היא, מה היא באמת. כך חשבה.
אבל כשהלך לבסוף, ועזב אותה, אז לא יכלה יותר לשמר את השתיקה. זעקת הכאב התפרצה מתוכה והיא ישבה לה על החוף בוכה, ומתחננת לסליחה. וכשהביט לרחוק ראה אותה, ראה איך היא משתנה, והביט בתדהמה. זה היה הדבר היפה ביותר שראה בחייו, הזנב המוזהב שלה. והיא כולה, כל כך יפה ואהובה. מדוע התעקש על דבר כל כך פעוט כמו קולה.
והיא, רגע לפני שהגיע הגל וסחף אותה, ראתה גבר עומד על החוף עם דמעה. אם רק הייתי בוטחת בו היא חשבה. אבל עכשיו כבר מאוחר מדי והים לקח אותה.
