הוא תמיד רצה אחת כזאת היא תמיד הייתה כזאת
שברירית ויפה בובת חרסינה הם קראו לה
לבנה וטהורה כולה צחורה
הניגוד שלו נראית כאילו העולם גס מדי בשבילה
שיוצר איזון והשלמה כולם חיפשו להגן עליה
הוא היה אוסף אותן שלא תישבר
מסדר על מדפים לשים בתוך קופסה
אבל הוא גם פחד מהן למלא בצמר גפן
הן תמיד היו נשברות בידיו כי יש משהו כל כך מכוער
נסדקות בבובת חרסינה סדוקה
ואז היופי המרהיב היה הופך מפחיד הם דאגו לה ועם כל דאגה
הן עדינות מדי היא הלכה ונסדקה
והידיים שלו כל כך גסות ומהבושה של הסדקים היא נשברה
אז הוא השאיר אותן שם מתחבאת מהעולם בתוך עצמה
בתוך קופסאות נשרטת מקירות הקופסה
עוצר את עצמו אבל עוצרת עצמה
מלרצות מלפרוץ החוצה
הוא ראה אותה יושבת לבדה
כל כך יפה
אבל סדוקה
הוא התקרב אליה
מושיט את ידו
והיא מחייכת ומתכנסת לתוכו
את תישברי איתי הזהיר אותה
והיא רק ענתה בתודה
את תכאיבי אצלי הודיע לה
והיא רק חייכה
אוציא אותך מתוך הקופסה
מתוך המעטפת הרכה
ואת תישרטי ותפגעי
נכון
אבל גם אחייה בזכותך