בעקבות שיחה עם חברה טובה על השאלה שאין לה תשובה
"איך את נראית?" הוא שאל מבעד למסך והיא השתתקה. איזו מין שאלה קשה. מה עונים על כזאת שאלה? הרי אפשר לתאר תיאורים סתמיים, על צבע העיניים וצבע השיער, על מבנה הגוף אם רחב או צר. אבל זה לא מה שחשוב. זו לא השאלה. הוא רוצה לדעת האם את מספיק יפה. איך את נראית? הוא שאל, והיא בסוף ענתה:
אני נראית כמו הירח ..
נהדר! יפה כלבנה?
לא, משתנה. פעם אראה שברירית ועדינה, ופעם אראה גדולה וחזקה.
אני נראית כמו הירח ..
נפלא! צחורה וענוגה?
לא, מתעתעת את הראייה. מרחוק אני כולי זוהרת ושלמה. ומקרוב, בורות, ומכתשים, צלקות וחטטים.
אני נראית כמו הירח ..
מדהים! זוהרת ומאירה?
לא, מעומעמת. נעלמת לאורה של אחרת שזוהרת בחוזקה, אבל גם אהיה לך אור מציל חיים כשאתה לבד בחשכה.
"איך את נראית" הוא שאל, והיא ענתה, "אני נראית כמו הירח. יפה כלבנה, צחורה וענוגה. זוהרת ומאירה.. אבל גם משתנה, מעומעמת ומתעתעת את הראייה. הרי בסוף זה הכל עניין של נקודת מבט, של הרגשה. אבל זה לא חשוב, כי גם ככה אני בדיוק כמו הירח.. אולי אני נראית לך קרובה, במרחק נגיעה. אבל אני לא. אני כל כך רחוקה.
אז כך אני נראית. ואיך אתה?"
