מה את רוצה, ילדה?
את הכל. את הכל אני רוצה.
אני רוצה אותי, ואותך, ולהרגיש, ולכאוב, ולקנא לך, ולאהוב. אני רוצה את הביטחון בך, ואת הפחד ממך, ואת ההתמסרות ואת המסירות, ואת ההתנצחות, ואת ההכנעה, ואת הציות. אני רוצה את הדאגה, ואת המגע, ואת הגעגוע, ואת הצחוק, ואת הכעס, ואת הסערה. את הכל אני רוצה. את ההיררכיה הברורה, ואת השיחה הכנה, ואת המסע, ואת ההרפתקה, ואת ההפתעות, ואת השגרה. אני רוצה את האפשרות להיות לך, ואת היד על הצוואר, ואת הרצפה הקרה, ואת המסיכה המפחידה, ואת הכי למטה שאני רק יכולה, ואת הראש על הברכיים, ואת ההקשבה, ואת ההכרה בעצמי, ואת הקבלה, ואת הרטט, ואת התאווה. אני רוצה להיות צעצוע, ולהיות ילדה, ולהיות קצת זונה, ולהיות הכי חכמה, ולהיות מטומטמת עד אימה, ופשוט להיות עצמי, ככה פסיכית ודפוקה. ואני רוצה את החיוך שלך, ואת החכמה שלך, ואת הגאווה שלך, ואת הבעלות שלך, ואת הרכושנות שלך, ואת הרעב שלך, ואת המבט הזה שלך כשאתה מביט ככה, כאילו אתה שמח שאני כאן לידך. ואני רוצה את הכל בבועה, ובחיים מקבילים, ובלשחק בכאילו, ובאשליה. ואני רוצה שהכל יהיה הכי אמיתי, והכי מציאותי וחשוב נורא.
אתה מבין? את הכל, הכל אני רוצה.
אז.. אפשר בבקשה?
