הסיפור שאינו נגמר

הבעלים אמר שבאיטליה מותר. כי למה יש כנסים משמימים אם לא בשביל לסמן עוד וי ברשימה. והתרגשתי. כי אני באמת רוצה. אני רוצה להרגיש איך זה. לילה אחד בלי מחשבה, שכולו מילוי צרכים רגעי ועונג. אבל הסברתי לבעלים שזה לא משנה שמותר כי לי דברים כאלו לא קורים. וגם ככה גברים לא מתחילים איתי (על נשים אני בכלל לא מדברת, הן מבחינתי תעלומה גמורה). והבעלים אמר שזה שטויות. שאם היה מלמד אותי הייתי יכולה לשכב עם כל מי שאני רוצה. רק שהוא לא מוכן ללמד אותי. הוא אמר שזה קשור לאיזה שטות של לא להפוך את הזונה שבי לחסרת שליטה. אבל הוא אמר שבאיטליה מותר. אז ביקשתי אישור ויצאתי פעם ראשונה לבד לבר. כי ככה כולם עושים בסרטים. וניסיתי לזכור את פירורי המידע שהבעלים זרק לי בשיחה האחרונה. הוא הסביר משהו על זה שזה הכל תלוי בקשר עין, ובלהראות כוונה. אולי היה שם גם איזו אמירה על ביטחון עצמי, אני לא בטוחה. אז זה מה שעשיתי. ישבתי לי עם כוס יין וסיגריה ובדקתי את הסביבה. ויצרתי קשר עין עם מי שנראה לי מעניין וקיוויתי שאני בדרך הנכונה. והיה אחד שחשבתי לרגע שהסתכל עליי בחזרה, אבל לא הייתי בטוחה. אז הנחתי שהוא סתם ממש מתעניין בתמונה שלידי, ואפילו הסתובבתי לבדוק אולי מאחורי עוברת בדיוק איזו בחורה נורא יפה. והיה אחד שפתאום התקרב, וקיוויתי שאולי הוא מתקרב לעברי. אבל לא הייתי בטוחה, אז מיהרתי לתקוע חזרה את העיניים בספר שלי, והוא כבר הלך למקום אחר. סתם תקוות שווא שהופיעה לרגע ונעלמה. אז חזרתי למלון. לא מאוד מאוכזבת כי גם ככה ידעתי שאין הרבה סיכוי שמשהו יקרה. לפחות לא לי. ובדרך הבחור החמוד שעומד ליד המלון שוב שאל אותי מאיפה אני ואיך קוראים לי, ומה נשמע. אבל חשבתי שהוא היה חמוד כל עוד לא פנה עליי. כי איכשהו ברגע שהתחיל לדבר איתי כבר לא מצאתי בו הרבה עניין. לא יודעת למה. למרות שהבעלים, שלמד מאוסקר ווילד איך להסביר דברים גדולים במשפט קצר אמר לי בפשטות שזו אני שהיא הבעיה. כי בתפיסה שלי ברגע שמישהו עלוב נפש מדי כדי לפנות אליי אז אני כבר לא רוצה. בכל זאת, אני לא רוצה להיות פרס ניחומים למי שבכלל רצה להשיג מישהי אחרת, יותר טובה.
אז לא מתחילים איתי. ואין לי עוד וי ברשימה. והבעלים לא מוכן ללמד אותי מה לא בסדר אצלי. הוא רק זרק משהו על זה שאני קצת אוטיסטית שלא יודעת לקרוא את הסביבה.
לא נורא. אולי בכנס הבא