אתמול עשיתי סדר באלבומים הישנים שלי
ונתקלתי בכמה תמונות של הכלבה שלי - ומיד הוצפתי זכרונות
בנעורי בקיבוץ בגיל 15 בערך הבאתי גורת כלבים מסוג רועה אנגלי עתיק
והיא בעצם ליוותה אותי כל נעורי ואת הצבא ואת שנות החופש שלאחר מכן
והזכרונות הם מחוויות שעברנו יחד
אני נזכר שכל פעם שהיתה מגיעה מתנדבת או נחלאית לחדר שלי היא הייתה נובחת שאתן לה להכנס (מה לעשות הייתה לי כלבה מציצנית) עד שפעם הכנסתי אותה ומאז היא לא נכנסה יותר (תמהני למה? )
ההיתי רץ איתה עד שהיא היתה קורסת ויושבת ומחכה לי שאשלים את הסיבוב (בסביבות 500 מטר מתחילת הריצה) היא כבר אז הבינה שאני רץ ובסוף אני אגיע לאותו מקום .
היא הצילה אותי פעם מנחש צפע חרמון גדול וזועם בכך שנבחה עליוו באומץ לב ומשכה אותי אחורה .
ואני מסתכל בתמונה שלה פונפון ענק של שיער שחור ולבן ונזכר
שכל פעם שההיתי מגיע לחופש מהצבא היא היתה אוכלת לי את הכומתה האדומה שלי ולא משנה שהבאתי לה כומתה ירוקה היא העדיפה את האדומה והיא בכלל עיוורת צבעים .
היא גם פעם לא יודע איך התמסטלה מגראס של אחד הנחלאים והלכה לי בזיג זג כמה שעות טובות
טיולים ארוכים בשטחים של הקיבוץ עד שהפסקתי אותם כי היא ניסתה
לאכול מוקש ותחמושת צהלית
ובין כל הזכרונות שלי אני זוכר שהיא היתה מקשיבה הכי טובה ההיתי יכול לדבר שעות בלי שהיא תפסיק אותי מקסימום נביחה פה ושם על ציפור חולפת
היא כבר לא איתי תוחלת החים של הכלבים קצרה יותר אבל הי נתנה לי אלבום שלם של זכרונות והיתה ידידתי והשומרת שלי
לפני 19 שנים. 1 בנובמבר 2005 בשעה 6:33
