רגע מסשן
תיאור ומחשבות של הזמנים בתוך ובחוץ
מסתובבת סביב ולא מוצאת מרגוע, לביאה בתוך כלוב קטן והכלוב הזה סוגר עלי יותר ויותר, נעה לי מצד לצד מבלי לעצור, מנסה למלא את החלל שקיים בתוכי, יודעת שאם אעצור אפול ולא אוכל לקום עוד.
סגורה בכלוב ואבד המפתח כמו נשכחתי מאחור ואיש לא שם לב. הקולות בראש עוד צורחים בזעם, בבקשה ותחינה, אך הגרון חנוק והקול פצוע מהזעקות שיצאו כבר ואינו יכול להמשיך עוד, רק העיניים עדין מנשיכות לשדר את הצורך והתחינה בין דמעות חרישות שיורדות ללא יכולת להפסיקן.
רוצה לצאת מהכלוב לרוץ הכי מהר, לצוד ולטרוף עד שאקרוס שבעה. רוצה לפרוץ את הכלוב להיות שוב במלוא תפארתי ובמלוא גדולתי. קטנה, לא בוגרת אך עוצמתית ומחושבת, גאה וזקופה רואה קדימה ולא שוכחת את העבר.
רוצה להשתחרר מהכלוב לחזור להיות עצמי שוב, להרגיש שוב שייכת לעצמי.
אני רעבה כל כך, זקוקה כל כך! רוצה לשבור גבולות ולעלות, לכאוב ולצעוק, לשחרר את החיה שלי מעצמי עד שאקרוס בספייס מלא סימנים דם ודמעות מקלות.
אני רעבה כל כך, צריכה כל כך! רוצה להגיע לעוצמות טהורות, חייתיות, זועמות שנלחמות עד אפיסת הכוחות, עד שכוך הזעם והכאב, עד שמגיעים לליקוקים מרפאים ואהבה טורפת.
כל מי שמכיר אותי יודע שהימים הכי הכי אהובים עלי בשנה זה פורים אבל השנה זה לא כך.
השנה אין בליבי פורים ואין רצון להראות את עצמי ולהתחפש. השנה לא בא לי לחלק משלוחי מנות והאמת גם לא בא לי לקבל כאלה. השנה הלב שלי נמצא בתחתית ולא בא לי לשמוח. השנה אני עצובה!
בגלל כל הרגשות האלה החלטתי לבטל את פורים השנה, הקוף יצאה מאביה ליום התחפושות כך שהצלחתי להתחמק מזה ומשלוחי מנות הם מקבלים כל הבית הספר במרוכז בגלל אלרגיות וכאלה, אז גם זה נחסך ממני. זה שאני בחופש מחלה עד ראשון גם עוזר וכך יצא שלא נתקלתי כמעט בחגיגות חוץ מבכניסה לבית הספר של הקוף שהלכתי לפגוש אותה ולצלם אותה מחופשת.
הערב יש את משתה הפורים מסורתי במושב עם כל המשפחה של אהובי, חברים, מנגל, ילדים, רעש ובלאגן בקיצור כל מה שמשתה כזה מביא, אבל בעצם כל מה שאני רוצה זה להתכרבל בשמיכה במיטה להתכדרר ולכבות הכל. אך זה לא באמת שאלה של מה אני רוצה ובכל זאת אלך אבל לא אתחפש ולא אתאפר פשוט אבוא כמו שאני כי זה מה שיש ואולי מי יודע אולי גם אצליח להנות כי איך אהובי אומר "לפחות תנסי להנות מקסימום תצליחי"
דיכאון זה דבר קשוח, כל כך הרבה רוע עובר אצלי בראש במהלכו. הכל תהומי, קר ומנוכר, השתיקה רועמת ואם זאת גם המילים אינם, אפילו הדמעות בקושי מופיעות והאפטיות מנצחת על הכל ואת הכל, ואני יושבת שם וזה מרגיש שאני לא שם אלא בבועה, בין כולם אבל לבד נורא.
כרגע אני מחכה, מרגיש שזה הדבר היחיד שאני מצליחה לעשות כרגע. מחכה שאחלים, מחכה שהוא יגיע, מחכה לדעת מה הצעד הבא, מחכה להבין, מחכה לתשובות, אבל הכי מחכה לחזור להרגיש אני שוב וכרגע זה מרגיש כל כך רחוק.
הכל כועס והכעס מופנה לכל הכיוונים, אך בעיקר כלפי עצמי, כעס שמעורבב עם אכזבה ותחושת כישלון עצומה. כעס על העולם והמבחנים שלו, כעס על מה שאבדנו, כעס שלרגע נתתי לעצמי להאמין.
כרגע אני מחכה, מרגיש זה הדרך היחידה שאולי תעזור לי. מחכה שארגע, מחכה לחזור לעבודה, מחכה שמשהו יקרה, מחכה שמישהו יבוא כך שאולי ללרגע אולי אצליח לצאת ממחשבותי שלי.
כבר כמה ימים עוברים ומצב לאיטו משתפר הצלחות קטנות מובילות את ימיי, דברים שרציתי והצלחתי להגיע אליהם בבית לצד מנוחה ודאגה לכולם כמה שמצליחה ולאט לאט כל פעם זה יותר ומרגישה שכבר מצליחה להתמודד עם יום שלם כמעט מבלי לברוח. אהובי דואג לי נותן לי להתמודד ודואגת לפינוקים אין סופיים, עדינים, מפנקים ומספקים כל כך, לאט לאט מתאימים את עצמנו למצבי הגופני למרות שהנפש זועקת לכל כך הרבה יותר, אך אני יודעת שזה לא הזמן עכשיו ובנתיים ההגיון עוד מנצח.
הסופש ללא הקוף והימים המלאים שאהובי ואני דואגים שהיו לי בהחלט עוזרים לי להתמודד, אני למטה אבל לא נופלת יותר, אני נפלתי אבל לא התרסקתי, אני פגעתי ברצפה הקשה אך לא התנפצתי, כל זה בזכות אהובי ובזכות התא שבנינו עם הקוף והמשפחות שלנו והחברים שלנו שעטפו וחיבקו כמה שהצליחו וכמה שאני הצלחתי לקבל ולהיות.
עוד רגע נגמר "המחלה" ואחזור להיות בריאה, אני מודעת לזה שזה ההחלמה הגופנית בלבד, הנפשית לעולם לא תחלים ולעולם לא תשכח תמיד תשאר צלקת גם בגוף וגם בנפש. אבל אני מנסה לראות את הטוב ולדעת שזה דרך ולפעמים יש בורות ולפעמים הם גם עמוקים ממש אבל בזכות הכוח שלנו כאחד אהובי ואני נצליח הכל! המטרה נמצאת מולנו ועוד קצת אנחנו שם רק עוד קצת סבלנות ועוד קצת אורך רוח, עוד נשימות ועוד שאיפות, לאט לאט הכל יגיע בזמן שלו ובנתיים אני פה מחכה, מנסה להיות הכי טובה שלי והכי בריאה שלי בשביל זה.
אומללות
חולשה
חלל ריק
כאב גופני
מרמור
אבלות
תבוסה
מפורקת
צער
שברון לב
זעם
אכזבה
אובדן
עצבות
ריקנות
כישלון
סימנים מכוערים
כאב בלב
דרופ
תהומיות
חלשה
שבורה
מרוסקת
נפילה
שוקעת
עונש
אשמה
כעס
חתכים
מסכנה
יאוש
פסטה עם רוטב עגבניות נקניקיות סלט וגבינה לפזר מעל להכל.
