רגע מסשן

הבנתי את זה, זהו עכשיו זה ברור!

יש לי שולט חדש!!! הוא ממיס אותי ומעצבן אותי. הוא דורש המון וכל הזמן, אז אני לומדת לברך על רגעי השקט. הוא אומנם קטן אך עושה המון רעש ואם חלילה אני מתעלמת אז העונש לא מאחר להגיע בצורת נשיכה או צרכים בבית. כל הלוז שלי מרגע שאני לידו שייך לו ולצרכיו, כל הבית בכוננות שהוא ער והוא עושה לי המון ספורט בלרוץ אחריו וביציאות שלו. 

תכירו ביגי השולט החדש שלי בן ה8 שבועות....

אפילו בבומבה הוא שולט

ושלא נדבר על הקוף אפילו

פחד

שיתוק 

כעס עצמי

אכזבה עצמית

חוסר יכולת

משימה של עצמי עם עצמי ואני לא מצליחה!

אין לי אומץ, הפחד מהאכזבה משתק אותי

רוצה כל כך, צריכה כל כך ובכל זאת לא מצליחה להביא את עצמי לבקש. 

מפגרת 

מטומטמת 

ממה אני כל כך מפחדת??

למה ה"לא" כל כך מפחיד אותי???

הרי הוא לא יהיה ישיר, בדיוק כמו שהבקשה לא תהיי ישירה.

בכל זאת משותקת. מנסה לשאול מה להביא, לתת פתח, אך התשובה תמיד זהה "מה שבא לך מקסימום לא נשתמש" ולרוב הוא לא משתמש בכל. אבל קיים בי פחד מלהביא דווקא את זה, ואולי זה בכלל פחד מלהודות בצורך?

נשבר לי עצמי

יותר מתאים מהשיר הקודם לפוסט הקודם🤔

אולי הרעב כילה הכל????

הבית מצליח להיכנס לשגרה, הקוף בלימודים, אהובי עם העסק ואני עם כל המסביב וכולנו עם הכלבים.

דברים מתקדמים מתפתחים וזזים. זה עושה טוב וגם קצת מפחיד.

היום הייתה פגישה לגבי הקוף והאבחון יחד עם אביה (כן כן הוא בנתיים מסכים לפגישות משותפות בנושא) סוכמה דרך פעולה ויש הרבה עבודה להצליח להגיע לסיום השנה בהצלחה לחטיבה אבל אני מוכנה ולא מפחדת מעבודה קשה, ולפי מה שנראה מהשיחה עם הקוף גם היא מוכנה.

ביגי קבל חיסונים ובריא לחלוטין. מסתבר שהקטן שוקל כולה 800 גרם. חתיך שלי😍

העסק מתקדם וכולם מוזמנים לפנות לפרטים אם אתם מחפשים כלבן טיפולי או אילוף כלבים באזור הצפון.

אני אחרי סופ"ש מעט חולה ומחלימה מוירוס ששיתיק אותי כל השבת מזל שלי על אהובי וההורים שאיפשרו לי לישון את רוב הכאבים ודאגו לי כל כך. למרות זה היום כבר רצה בכוחות חצי מחודשים, מהפגישה בבוקר לעבודה, לבית, להורים ועכשיו לקניות ואז חזרה הביתה לארגונים וארוחת ערב לכולנו. אין זמן לנוח יותר אבל זה בסדר יש דברים חשובים יותר. 

אני גאה בנו כל כך שעל אף הקשיים (ולא חסרים לנו כאלה) אנחנו חזקים, תומכים ודואגים. בזכות זה אנחנו מצליחים בזכות זה יש לנו כוח להמשיך למרות ואם הכל. כי אין על הכוח של הביחד שלנו.

לקינוח תמונה של החתיך כי חייב...😜

כל כך הרבה משתנה וכל כך הרבה קורה ונראה שאין רגע לעצור.

חמישי שעבר חגגנו לקוף יום הולדת על האש קטן במושב עם 2 המשפחות שהיה מושלם. 

השיא היה שבדיוק באותו יום הגיע העובד החש של בעלי והיה הפתעה גמורה לקוף.

תכירו את ביגי ומאז שהגיע אפשר להגיד שהוא מנהל את הבית🤦🏻‍♀️ גור בן 8 שבועות לא מחונך שצריך יצא כל שעתיים במקסימום.

אז הימים הפכו ליותר עמוסים יחד עם שנה הלימודים והתחלת העבודה של אהובי בעסק שמתרומם ולחצים מסביב וכמובן שגם הגרוש האידיוט החליט להצטרף ולאיים וכך יוצא ששנינו בעיקר נופלים מעייפות בסוף היום.

אתמול סוף סוף אני חושבת שהצלחתי ליצור קצת איזון בין ביגי לבומבה לקוף לאהובי ולבית והצלחתי גם לדאוג לכולם, גם להכין ארוחת ערב של עוף בתנור עם אורז וסלט ירקות מושקע, לשחק  להגיע עם הכלבים והקוף לחיבוק נישוק אצל ההורים שלי ואפילו לשלוח את אהובי ואותי לישון. אז אני בהחלט גאה בעצמי היום ומקווה להמשיך כך.

הסופ"ש קוף איתנו ואין יותר מידי תוכניות חוץ מלהיות אצל ההורים אז נקווה שיהיה רגוע.

סופ"ש נעים לכולם

עוד תמונה של המפלצת הראשית בבית כי מזלו שהוא דוגמן קטן

אני רעבה, פשוט מורעבת.

כל הגוף מגרד לי מהצורך.

מפנטזת על חגורה וידים שישאירו סימני אהבה טורפת.

אבל אני שותקת

כי אני לא יודעת לבקש

ואני לא מצליחה להבין איך 

להראות לאהובי את הצורך. 

אתמול בערב עברה לי המחשבה בזמן שאהובי אמר לי להביא צעצועים, חשבתי אולי להביא איתי את החגורה, אך תפס אותי פחד מכך שזה לבקש וסוג של להחליט בשבילו ומכך לא ידעתי איך זה התקבל אז ויתרתי.

אבל אני רוצה כל כך!!!!!!!

כועסת על טמטומי כי מקסימום אהובי לא היה בוחר להשתמש בה ומצד שני זה היה נותן לו מושג מה אני רוצה כי תמיד הוא בוחן את מה שאני מביאה בנסיון להבין אותי.

אני צריכה כל כך!!!!!

לפעמים להיות קטנה זה לא כיף!!!

זהו ברחתי אוזניות לנסות להשתיק את הצעקות שבראש.

בוקר קשוח מצד אחד בשורות קשות למדינה שלו בשורות קשות למשפחת השכול וכולנו לצערי יודעים עכשיו יותר ממקודם שזה לא הסוף.

בוקר מאושר מצד שני הקוף עולה לכיתה ו' ילדה בוגרת וחכמה כל כך.  מאושרת ומתרגשת מההשתתפות בטקס פתיחת שנה ומהמעמד של הבגרות.

בוקר של חזרה לשיגרה אבל איזה שיגרה זאת תהיי השנה???? בנתיים לא הייתה שנה אחת של נחת ולימוד רגילה 

עוד חודש שנה!!!!!!! פאק זה לא יאומן 

אני עדין מרגישה בכל כך הרבה מקומות כמו ה7.10.23 ועדין הולכת לישון וקמה כל בוקר עם תחושות נוראיות וחרדות מלחמה.

עד מתי?

הלשון שלו אתמול הייתה תובענית, דרשה, רצתה עוד וכמה שיותר וזה בדיוק מה שהייתי צריכה.

גמירה הובילה לבאה אחריה, אין עצירות ואין רחמים. נוזלת, נשפכת כמו נהר סוער, מנסה להחניק קולות "להתרכז ולנשום" עד שהאורגזמה הגיעה ופרקה אותי.

מתהפכים דילדו בתוכי ואתה בפה שלי, נעה עם כל הגוף מרגישה אותך פועם עמוק בגרון כשהדילדו משחרר עוד התרטבות. עולה ויורדת, מוצצת מכניסה אותך עמוק לגרון, מתענגת וזוכה בפרס שלי, בקינוח הכי טעים בעולם שהוא רק שלי.

כמה צורך היה בנו אחד לשניה אחרי הימים האחרונים והעמוסים שעברנו, אחרי הדגל האדום שלא אפשר והעייפות התהומית שעטפה אותי בסוף הימים הקשים. 

שגמרנו לקחנו רגע להסדיר את הנשימה והסתובבנו לחיבוק בכפיות לצלילה לשינה מתוקה ומסופקת כל כך.

תודה אהובי, תודה על הדאגה, תודה על האהבה, תודה על כל מה שאתה ומי שאתה.

אתה החיים שלי, אתה הכל שלי!

זהו סיימנו אבא השתחרר ובבית!! הכל עבר מצויין!!! עכשיו רק שינוח יחלים לגמרי.

תחושת הקלה מטורפת!

זה היה קשה ומעייף בעיקר נפשית אבל זהו נגמר עכשיו זמן קצת לפנק את אהובי והקוף בארוחת ערב טובה וזמן שלנו למרות שלא נוותר על לקפוץ לקפה להורים אחרי צהרים שיחזרו כדי הקוף סוף סוף תחבק את סבא (כי גם היא דאגה נורא).

עוד דאגה שעברה. אפשר שעכשיו יהיה רגע של נחת?? 

בבקשה מרפי..... בבקשה ממך.... מתחננת שתתן לי רגע.