רגע מסשן

זהו סיימנו אבא השתחרר ובבית!! הכל עבר מצויין!!! עכשיו רק שינוח יחלים לגמרי.

תחושת הקלה מטורפת!

זה היה קשה ומעייף בעיקר נפשית אבל זהו נגמר עכשיו זמן קצת לפנק את אהובי והקוף בארוחת ערב טובה וזמן שלנו למרות שלא נוותר על לקפוץ לקפה להורים אחרי צהרים שיחזרו כדי הקוף סוף סוף תחבק את סבא (כי גם היא דאגה נורא).

עוד דאגה שעברה. אפשר שעכשיו יהיה רגע של נחת?? 

בבקשה מרפי..... בבקשה ממך.... מתחננת שתתן לי רגע.

לא פיזית אלא נפשית, כל ההמתנה עד שעודכנו שאבא סיים את הניתוח ועד שיצא מהתאוששות וראינו אותו הייתה קשה.

בין לבין הגיעו בשורות טובות מהצד של הקוף הראשונה זה שאחרי ביקורת אצל האחות היא יכולה להתחיל להסתובב בלי פלסטר והשניה זה שהחליפו לה מורה שלזה רוב ההורים והילדים התפללו.

אחרי זה עוד בשורות טובות שאבא עבר את הניתוח בהצלחה ואפילו קרה שאני ראיתי אותו ראשונה שיצא מהתאוששות ועליתי איתו לחדר.

אחי שהגיע גם בבוקר לבית חולים חזר איתנו וכולנו הגענו אלינו הביתה לארוחת ערב שאהובי והקוף הכינו לכולנו, שניצל וצ'יפס. זה עשה כל כך טוב כל כך לכולם גם הפינוק וגם לראות את הקוף אחרי שבוע.

זכיתי כל כך זכיתי באהובי שכל כך דואג וחושב ומתחשב. דואג לי ולקוף, שומר עלינו ועוטף כל כך.

אני כל כך מעריצה אותו 

כל כך שלו 

מכורה כבדה

עכשיו להשכיב את הקוף מקלחת שלנו ואז נפנק אותו קצת כי מגיע לו כל כך, רק מקווה שיהיה לי כוח.

התעוררתי מוקדם לנסוע עם אמא לבית חולים שם אבא מאתמול מערב. היום הניתוח!!!!!

נראה שחיזבאללה החליטו להעיר יחד איתי ועם אימי את כל הצפון הבוקר. כמות הבומים ומטוסים מעלינו מפחידה בטירוף, אך אם זאת תודה לאל עדין לא הגיעו האזעקות אלינו.

נקווה שיהיה יום שקט מעכשיו כך שאוכל להיות רגועה מאוהבי והקוף שב8 תגיע. 

זכיתי הכי בעולם בחברות שהן לכל החיים.

גם שאני למטה וגם שקשה הן לא מוותרות עלי ואני לא יודעת מה הייתה עושה אחרת!

כמה כיף היה לי אתמול כל כך הרבה זמן לא ישבתי עם אנשים סתם לדבר על כל מיני דברים 

חגגנו יום הולדת לאחת החברות והן דאגו להכל אלכוהול אוכל ועוגה .

התגעגעתי אליהן מלא לא נפגשנו מלא זמן.

מרגישה כבויה, מדוכאת, א-חברתית ועצובה.

את הרצונות וכמיהות השארתי כבר מזמן מאחור. לפעמים הם מנסים להרים ראש אבל ישר חוטפים בומבה חזרה.

מסכות על גבי מסכות מוחלפות על פני ברגע שספוגות, שלא יראו את הדמעות, שלא יגלו את החלושה, שלא ידרכו עלי עוד.

כל מה שנשאר בי מבעבע וגועש. אז שותקת כי אחרת אכעס ואסור לכעוס או להתפוצץ!

מרימה את כולם סביבי, עוזרת ומנסה כמה שאני יכולה, על הכתפים שהם יוכלו לנשום ותמיד זה על חשבון האוויר שלי.

עדיף כך שאף אחד לא יראה אותי. כך אף אחד גם לא יפגע בי, לפחות לא בכוונה שאלא רק כי לא ראה אותי.

אני לא ליידי אני לא שפחה אני לא זונה!

אני לא גורה!

אני כלום אחד גדול!

הכל בדיוק כפי שהייתי ילדה.

אני חייבת ללכת למקום שמתעללים בי בו.

זה לא שאלה של רצון או יכולת זה אין ברירה!

כמו אז גם היום, אנסה להתעלם ולהתרחק, שאיש לא יראה או ישמע אותי, לא צריך לתת סיבות.

אשים אוזניות ואעבוד כך גם לא אשמע את הרעש שלהם. 

העבודה אם כבר להודות לא נוראית כל כך ואני סך הכל אוהבת את האתגר והחשיבה במה שאני עושה כיום למרות שזה לא מתגמל כראוי אבל זה מה שיש כרגע וזה עדיף מכלום.

אתרכז בעבודה ובידיעה שכשאחזור הביתה אהובי והקוף יחכו לי עם חיבוק והמון אהבה בתקווה שכך אצלח את היום. 

תמיד קיימת אצלי הילדה הקטנה שלבד, זאת שאין לה חברים, זאת שכולם מציקים לה ומרביצים לה, זאת שצוחקים עליה, זאת שמתעללים בה.

אני שונאת שסיטואציות מובילות אותי לאותה ילדה קטנה, לאותו רצון לברוח מכולם וללא יכולת או אפשרות, לאותו רצון שמישהו יתייחס אליה יפה אבל אין איש שמבין.

אני שונאת שאני נותנת לדברים כאלה להשפיע עלי כל כך, שזה הורס לי את הכל היום, שזה גורם לי לבכות כמעט ללא יכולת לעצור, שזה מפיל אותי כך.

אני אדם ואני כאן. וגם אם לפעמים אני נופלת ומתפרצת או טועה אני לא עושה את זה בכוונה אגלה לכם שגם אני סובלת ממש שאני מתפרצת אני רוצה לעצור ואני רוצה להפסיק ולא שולטת בזה לפעמים וזה כואב לי ושובר אותי, זה מאפס לי מנין הימים ומוריד אותי.

אם כמה שאני לא בסדר או אשמה לפעמים עדין שום דבר הוא לא סיבה מספיק חמורה שצריך לעשות חרם!!! פאק כולנו אנשים בוגרים כבר לא ילדים אז למה להתנהג כך???? למה לגרום לאדם להרגיש כל כך נורא???

מצטערת אם פגעתי באנשים במהלך ההתפרצות, נכון אולי לא נהגתי הכי נכון ואם זאת אני לא נוטרת אף לא טיפת טינה לכל מי שגרם להתפרצות להגיע.

אני לא מפלצת ולא רעה!!!

זה לא מגיע לי!!!

פשוט לא מעוניינת לדבר עם אף אחד!!!!

כועסת על עצמי שזה בכלל מפריע לי.

אבל זה מגעיל איך שלא מנסים להסתכל על זה.

עזבו עדיף שאשתוק גם כך הכל תלוי על חוט השעירה

נכנסת לאוטו וברדיו מתנגן מועקה של אבטיפוס כאילו יודע מה אני מרגישה.

"במורד הגרון מתחלקת מועקה

לא מספיק טוב, היא צועקת

אני לא מספיק טובה"

נמצאת במקום שאני לא בטוחה בו, לא יודעת מה יהיה מחר ואיך נעבור אותו.

דבר אחד ברור לי וזה גם מה שמחזיק אותי וזה אהובי והאמונה שלי בו ויכולות שלנו ביחד.

אני יודעת שזה תקופה ואני יודעת שנצא מזה אבל כרגע יש בי כל כך הרבה פחדים וכל כך הרבה חששות.

אני לא יודעת איך אני אעשה דברים כמו להכין את הקוף לבית הספר ועוד לפני זה אם בכלל אצליח לעשות איתה משהו הקיץ הזה.

המצב מוביל להרבה דברים שמטרידים אבל מה שהכי מטריד אותי לפחות יותר מכל שאר הדברים זה שהמצב מגיע לקוף ואין לי מושג כבר מה לעשות יותר.

מנסה להחזיק את שנינו מעל המים, נלחמת חזק ומנסה כמה שיותר לא להישבר ולא ליפול מכובד הדאגות וחששות.

אני לא יודעת כמה עוד אצליח ואני מפחדת ממש.

אני עצבנית, לחוצה, כואבת, בוכיה וחסרת סבלנות

אפשר לגמור עם היום הזה כבר??????