רגע מסשן

הם מסתובבים בנינו, עובדים עמדה ליד שלי, הם בקושי מדברים בעיברית רק שצריכים ממך משהו שקשור לעבודה והם לא עומדים בצפירה!

עזבו דעות אישיות עזבו לא מאמינים איפה הכבוד לרוב שנמצא לידך???? איפה האנושיות??? שהתחילה הצפירה עוד היו דיבורים שהושתקו במילת כעס (לא שלי).

כאילו חסרות לי סיבות לשנוא את העבודה שלי

השיגרה עמוסה יש את הקוף, אהובי, ההורים, עבודה, בית, אני רוצה להצליח להגיע להכל ולדאוג לכולם.

בין לבין מנסה לתפוס איזה רגע לנשום לפעמים אני מצליחה לפעמים פחות ולפעמים זה מרגיש שמצד אחד לא הספקתי כלום ומצד שני שעשיתי הרבה.

היום זה יום שמרגיש כך מתנדנד בין עמידה במטרות מצד אחד לאי עמידה מצד שני בין סימוני וי לבין הדברים שלא הגעתי אליהם על אף שרציתי ומחכים ברשימה.

עכשיו כבר מאוחר, עכשיו מקלחת, לסיים את הפרק ולישון, להתכרבל עמוק בתוך אהובי, צמוד צמוד והכי מוגן.

סופ"ש היה מפנק ממש. אני פינקתי את אהובי אך בעיקר פונקתי. 

קבלתי את כל מה שהייתי צריכה ורציתי, אהובי השתמש בי היטב בכל החורים והם מורגשים גם כעת. נחנו הרבה ובעיקר נרגענו אחרי שבוע וחצי מטורפים ללא רגע לבד. 

הגולדן שטף ממני הרבה מהעצבות ואני מבטיחה לכם שכל הסימנים על הירכיים שלי הם מהידים של אהובי שנגעו, הכאיבו ובעיקר בגלל בצורה שהם הגיעו הצחיקו אותי, זה לא היה סשן אלא פשוט הצקות מצחיקות ומציקות.

הצלחתי להגיע להבנה שאני מפחדת פחד מוות מיום הזיכרון, עדין לא הבנתי מה זה אומר בדיוק.

זהו נגמרו המילים, גם זה לא היה רגשות אלא תיאור, כל כך הרבה שתיקה יש בראש שלי זה מוזר. בנתיים תראו את גינה איזה יפה היא ואפילו יש לי פלפלים!!!!

כל היום תחושה כבדה עוטפת אותי.

ניסיתי כמה פעמים לחייך אבל לא הצלחתי אז פשוט הפסקתי לנסות.

ניסיתי לבכות אבל גם זה לא הצליח ולא הגיעו דמעות שמשחררות.

אז פשוט הפסקתי לנסות, מסתובבת עם פרצוף אפטי כאילו כלום לא נוגע בי. הדבר היחיד שאני מרגישה שאני משדרת הוא עצב, זה גם הפידבק שקבלתי מהסביבה כאשר יותר מאדם שאל אותי אם אני בסדר, השאר כנראה בחרו לא להתקרב. בסוף המוזיקה הצליחה להעביר לי את המשמרת ואפילו זה שחיברו אותי לשיחות לא הוציא ממני יותר מידי רגש כמו קורה לרוב. אבל זה בסדר שרדתי. הצלחתי לחזור הביתה לאהובי שסיים גם הוא את יום העבודה שלו.

עוד רגע נתקלח ונצא שוב, קצת קניות ואז להורים לקבל את הקוף וארוחת ערב. אולי אחרי זה נמשיך למפגש או שרק אהובי ימשיך נראה מה יתקדם ואיך. אני לא בטוחה כמה אני נחמדה או תקשורתית היום.

עוד רגע סופ"ש אין תוכניות ואין מבקרים היום בערב הציפור יגיע ללילה אבל יצא עם הבוקר, כך שסוף סוף יהיה לנו מעט זמן להיות רק שנינו לנשום ולנוח קצת.

המחשבה הזאת על הסופש מנחמת אותי ומחזקת אותי כאחד עוזרת לי ללבוש מסכה של חיוך לערב להורים, מעבר לזה עד הציפור יגיע יהיה מאוחר והוא יותר בעייתי ממני אז לא תהיי לו בעיה התמודדות גם אם אני לא תקשורתית ממש.

חמישי שמח לכולם.

סך הכל אין תלונות על השינה היא הייתה טובה ואפילו מלאה אותי.

התחושות עדין דאון אבל לפחות אני פחות עייפה.

קוף קמה טוב הבוקר והייתה נחמדה אפילו דיי זריזה בשבילה.

השארתי את אהובי לישון כי אין לו תוכניות הבוקר.

הספקתי אתמול את כל מה שתכננתי ומקווה שגם היום.

גמרתי את אהובי.

החורף נראה שחוזר לקרב אחרון לפני שיוותר סופית לקיץ.

הגינה שלי ירוקה יש עוד כמה דברים לסדר אבל זה לא לוחץ.

מחפשת סימנים קטנים ליום טוב.

כל היום אני מרגישה בלי כוחות לא פיזית ולא נפשים. 

אולי זה המחזור שנגמר בלילה?

אולי זה השיגרה שמכה בפרצוף?

אולי זה בגלל שלא היה רגע לנוח?

אולי זה בגלל העייפות שמצטברת?

אולי זה עדין ירידת המתח?

אולי אני סתם מפגרת?

אולי פשוט אין לי כוח?

אפשר פשוט להתכרבל ולהעלם מתחת לשמיכה לכמה שעות או ימים???

במילה אחת מעייף.

בכמה מילים יותר מתחילתו ועד סופו הוא היה עמוס באנשים, מגנלים, בילוים ודברים נוספים. 

לא תזיק לי רגע של שיגרה מודה. אפילו שמחר זה יום שיגרה עם עבודה ולאחר מכן קוף שחוזרת מאבא שלה ועוד ישר ליום של חוג.

מזל שסופש קרוב בזכות החג ומזל גדול שהוא ללא הקוף אז אולי סוף סוף נצליח אהובי ואני למצוא לנו רגע כמו שצריך.

איך היה השביעי של פסח ?? המון משפחה, המון ילדים רועשים, מעט שעות שינה, הרבה כאב רגלים, אחד מחזור אחת מיגרנה! והכי חשוב אחת איקראה שהכנתי פעם ראשונה ללא עזרה והשגחה של אמא והצלחתי!

בסך הכל היה חג טוב וטוב שנגמר ושאמשיך לזכור ולשמוח רק את הצלחות.

עכשיו אני מבינה למה הרגשתי קצת איכסוש כל היום גם גופנית וגם נפשית.

שיחה עם אהובי במקלחת משותפת הבהירה לי שההרגשה שלי בנושא זהה לשלו מצד אחד עצב ומצד שני סוג של הקלה כי אנחנו עדין לא מוכנים וזה ילחיץ את הכל, אם זאת שזה לחץ טוב שלו אנחנו כן מוכנים.

זה מעורר בי פחדים שאולי אני לא אצליח, או שיהיו לנו קשיים בדרך, הגיל הפיזי שלי לא מקל.

תחושה של אוף בעיקר

הימים עמוסים ממש אומנם בהרבה משפחה חברים וכיף אבל עמוסים.

אתמול היה יום פינוק עם הקוף חזרתי מהעבודה עם מקדונלדס לכולנו ואחרי הלכנו למיני גולף שזוהר בחושך והוא היה ממש כיף וממש מדליק, כולנו נהנו אבל רק אני נצחתי🤪 המנגל אצל ההורים היה טעים ומפנק וכך יצא שעוד יום לא נחתי בו לרגע. מצד אחד זה נשמע כתלונה אבל מצד שני נהנתי ממש וזה היה שווה את זה.

בלילה רציתי לפנק רציתי להתפנק אבל בפועל לא היה לי כוח להרים את עצמי ברגע שנשכבתי והערב נגמר בסקס לעצלנים ונפילה לשינה עמוקה.

עכשיו קוף הלכה לאבא שלה עד החזרה ללימודים. עוד מעט יגיע חבר לעשות איתנו את השבת ובנתיים אני רוצה לנקות את הבית ולהכין את ארוחת הערב. אהובי והקוף אתמול הורידו מכולו אבק וסידרו כך שלפחות השטיפה תתחיל ותסתיים מהר. 

אני רק צריכה מספיק אנרגיות להרים את עצמי ועם העייפות המצטברת זה קצת קשה אבל המחשבה על השנץ אמורה לתת לי כוחות לסיים.

כל כך הרבה דברים ועדין מרגישה שיש דברים שהייתי יכולה לעשות יותר טוב או שהייתי צריכה לשמור בשבילם יותר כוחות. אני מנסה לאזן את הכל ויודעת שיש דברים שלקחו ממני יותר כוחות ממה שתכננתי, שינוים שלא חשבתי עליהם מראש שיצרו רצף שונה וזה בסדר זרמתי ובעיקר השתדלתי להנות כמה שיותר מהכל.

זה חג מעייף אבל האמת אני חייבת להודות שלא הייתי משנה אותו כי הוא מושלם! הוא מעייף מכל הסיבות הנכונות והטובות. משפחה חברים בילוים ויותר מזה לא צריך אדם לבקש.

תמונה מאתמול כי זה מגניב ממש

וההוכחה שניצחתי

עשינו את זה אהובי אני והקוף פתחנו קבוצה בוואטסאף!

כל השיחה שם המשיכה את מה שהתחלנו לדבר לפני שיצאתי לעבודה ובזכות זה סגרנו לנו היום יום כיף.

אז התוכנית כזאת:

14:15 יציאה מהבית.

15:15 משחק מיני גולף ומשחקיה זוהרים בחושך

18:00 גלידה ויציאה לדרך

19:00 מנגל אצל סבתא וסבא

מאחלת לנו הנאה רבה🤪

סיום מושלם לחלק שלנו של החג קצת זמן של התא המדהים שלנו וקצת זמן סבתא סבא. וזה סוגר שבוע עמוס במשפחה, חברים וכיף.

דבר אחד בטוח הקוף ואני זכינו במשפחה ענקית ואוהבת כל כך!