כל היום תחושה כבדה עוטפת אותי.
ניסיתי כמה פעמים לחייך אבל לא הצלחתי אז פשוט הפסקתי לנסות.
ניסיתי לבכות אבל גם זה לא הצליח ולא הגיעו דמעות שמשחררות.
אז פשוט הפסקתי לנסות, מסתובבת עם פרצוף אפטי כאילו כלום לא נוגע בי. הדבר היחיד שאני מרגישה שאני משדרת הוא עצב, זה גם הפידבק שקבלתי מהסביבה כאשר יותר מאדם שאל אותי אם אני בסדר, השאר כנראה בחרו לא להתקרב. בסוף המוזיקה הצליחה להעביר לי את המשמרת ואפילו זה שחיברו אותי לשיחות לא הוציא ממני יותר מידי רגש כמו קורה לרוב. אבל זה בסדר שרדתי. הצלחתי לחזור הביתה לאהובי שסיים גם הוא את יום העבודה שלו.
עוד רגע נתקלח ונצא שוב, קצת קניות ואז להורים לקבל את הקוף וארוחת ערב. אולי אחרי זה נמשיך למפגש או שרק אהובי ימשיך נראה מה יתקדם ואיך. אני לא בטוחה כמה אני נחמדה או תקשורתית היום.
עוד רגע סופ"ש אין תוכניות ואין מבקרים היום בערב הציפור יגיע ללילה אבל יצא עם הבוקר, כך שסוף סוף יהיה לנו מעט זמן להיות רק שנינו לנשום ולנוח קצת.
המחשבה הזאת על הסופש מנחמת אותי ומחזקת אותי כאחד עוזרת לי ללבוש מסכה של חיוך לערב להורים, מעבר לזה עד הציפור יגיע יהיה מאוחר והוא יותר בעייתי ממני אז לא תהיי לו בעיה התמודדות גם אם אני לא תקשורתית ממש.
חמישי שמח לכולם.