רגע מסשן

פשוט מצב של לא יודעת.

חוסר אונים חוסר ברירה.

כעס כל כך הרבה כעס.

הכל מתערבב בתוך כלום.

רוצה להיות כדור 

במיטה מתחת לשמיכה

לברוח כי אין לי כבר כוח

מוזיקה ומשהו מתוק 

לראות את הטוב גם בקטן.

להמשיך לנשום רסיסי אוויר למחנק.

הלוואי שהיה כזה מקום אי שלם של שקט ורוגע שבו כל העצבים הכאבים והעצבות נעלמים אי שבו אין אי שקט.

אבל אין מקום כזה.

והאי שקט שלי לא שקט בכלל והוא גם לא אי הוא פשוט מחסור בשקט ברוגע באוויר.

הלוואי שיום אחד כל הלבה שמבעבעת בתוכי תצליח להתקשות לאי של שקט

מחכים שירגע ללכת להורים הקוף שם מאתמול נשארה לישון.

הדבר היחיד שבא לי להתכרבל במיטה ולא לצאת ולפי אהובי נראה שגם לו.

יום כזה

זה לא התקשורת זה הסופגניה שעשתה לי את היום 

חנוכה שמח כלובי

רצינו ללכת לישון מוקדם אתמול היינו עוד עייפים מהלילה הקודם אבל איך שהוא שכיביתי את האור הקטן האחרון היה כבר 12.

אחרי ששכבנו את הקוף תכננו שאני אצא עם הכלבה אהובי יארגן לאכול אחזור נשב לאכול, נגלגל שכטות להיום, מקלחת ולמיטה ובאמת עשינו את זה ואפילו שאכלנו לא שמנו סדרה אלא רק סדרות קומדיה ביס אבל נכנסנו לשיחה ודיברנו ושיתפנו ולא הסתכלנו על השעון. השיחה התחילה ברגע של שכטה אחרי האוכל והמשיכה לתוך המקלחת ונכנסה איתנו למיטה סיימנו אותה בפינוק קטן שאני בין רגליו מוצצת ממנו ומנקה ממני את כל היום שולחת את אהובי שישן כמו שצריך איתי. 

לא הרגשתי הרבה את העייפות במהלך היום עד הרגע שכובה האור. כל היום אתמול הצלחתי להתמודד ולצבור הצלחות. אפילו זכיתי שקוף תשתף את אהובי שהיה לנו זמן איכות כשהוא היה בסידורים בערב וזה ההצלחה הכי גדולה של אתמול.

עכשיו מתחיל עוד יום נר ראשון של חנוכה הקוף אצל אבא שלה ואין יותר מידי תוכנית יום רגוע זה טוב קצת שקט לפני סופ"ש משפחתי עם הקוף וההורים.

"אני כבר לא בחורה שמתפוצצת, אני לא יכולה לתת לזה לקרות.... הבעיה היא שאני עוד לא למדתי עדין איך להוציא את זה אחרת כמו שצריך"

"אין רובד שבצד הכל זה אני והכל מכלול אחד"

"אני במקום כל כך טוב מול עצמי ובמקום שלי שעכשיו שיש לי את הפנאי והיכולת ללמוד ולגלות עוד"

"אולי זה רק משבר גיל ה40?"

"אני מוכנה להיפגע בשביל אנשים שחשובים לי"

"את חזקה את לביאה טורפת שאת רוצה"

"תחזירי את הסדר תבני את הנקודות החשובות אל תתני להכל להתבלגן לך. תתמקדי!"

"לעולם לא אתן שהתעללו יותר באנשים שקרובים לי!"

"תבקשי מקסימום יגידו לא אבל הקסם של הכן שווה את כל הלא בדרך"

כל כך הרבה תובנות מסתובבות לי בראש מאתמול. מהזמן שאהובי היה בין רגלי ואני פרקתי את כעסתי ואיחלתי לי את הערב המדהים שהיה. מהזמן שאני הייתי בין רגליו גומרת שהוא עמוק בגרון שלי. מהזמן עם הבנות והשיחות וההבנה שאני לא לבד גם לא ברגשות שלי.

אתמול הועצמתי והעצמתי קבלתי כוחות ואנרגיות מטורפות ונתתי כוחות חזקים לא פחות. קבלתי זרעים ותובנות מרגיעות וחלקתי כאלה. 

בזכות זה היום אני ביום של כוח, אז אני מאחלת לי להמשיך כך ולמצוא את הכוח גם לימים הבאים. להמשיך להבין ולקבל תובנות ולהמשיך לדבר ולשחרר וכך להשתפר עוד עוד.

תודה חברים, חלקים מהלב שלי, אהבות שלי על התמיכה אהבה והעזרה.

לא היה לנו כזה מלא זמן מאז לפני החגים והמלחמה.

כמה התגעגעתי כמה הייתי צריכה את זה.

בקשתי מהן שדיי לא יכולה יותר להתגעגע ואני חייבת חיבוק והן כולן באו וכולן חיבקו אותי ודברו איתי וכולנו פרקנו ושחררנו ותמכנו וצחקנו כמו שרק חברות ילדות יכולות. לא יכולנו להיפרד וגם שכבר סגרו עלינו את המקום שישבנו נשארנו עוד שעה כמעט לי הרכב לא מפסיקות לדבר לא שובעות אחת מהשניה.

הסעתי איתי 2 חברות אחת שגרה בעיר שלי והשניה שאספנו בחיפה כל הדרך הלוך וחזור השיחה קלחה שיחות עומק שמרימות שנותנות כוחות שנותנות לפרוק לרגע לשחרר לא לחשוב על מה שאני אומרת ואיך כי ההכרות הורידה ממזמן את כל אי ההבנות.

בכניסה לבית של החברה בעיר שלנו לקחתי את הכניסה לא נכון ועליתי על קצה של מדרכה שפוצץ לי את הגלגל.

אני גאה בעצמי! אני לא בכיתי או נכנסתי לחרדה, עצם זה שהייתה איתי חברה עזר כמובן לזה אבל עדין זה לא מישהי שיש לי בעיה לבכות לידה. אז אין ברירה להחליף גלגל פעם ראשונה שאני עושה את זה באוטו שלי אבל כבר החלפתי גלגל בחיי אז יודעת איך. מוציאה את הגלגל ואת הערכה שמגיעה איתו ומתחילה  מסדרת הכל ממקמת את הג'ק אבל לא מצליחה להוציא את הברגים עד שבעזרת עמותת ידידים שהתקשרתי אליהם הבנתי שיש פקקים על הגלגל (נשבעת שלא קלטתי את זה לפני כן) מוציאה את הברגים מרימה את אוטו מתחילה למשוך ולמשוך ללא הצלחה הגלגל לא משתחרר. פה כבר ביקשתי מאהובי שהיה בבית עם הקוף שישנה שיצא והגיבור שלי בא להציל אותי ושחרר את הגלל ושם את החדש תוך דקות ולהזכירכם להגיע למצב הזה לקח לי כמעט שעה וחצי!

אז כן למרות שמבאס ההוצאה והסידורים שזה יוצר זה בהחלט הפך את הלילה לבלתי נשכח אז תודה שזה נגמר רק בגלגל ולא עשיתי נזק יותר גדול.

גלגל מעצבן

תודה על האנשים טובים וחברים טובים מאלה.

על האנשים שאספתי בחיי שנמצאים לצידי.

על כך שגם מרחוק דואגים לי תמיד.

תודה על האמונה בי 

תודה על היכולת להרים אותי

תודה על היכולת לסלוח לי גם שאני על הקצה

תודה על היכולת לתת לי חיבוק גם שקשה לי לחבק חזרה

תודה על היכולת לתמוך ולהבין גם מרחוק

תודה על כך שאתם לא מוותרים לי וגם אני לא לעצמי

תודה על זה שאתם נמצאים איתי ובשבילי.

ותודה שהבנתם שקשה ובאתם לחבק.

תודה על אהובי שתמיד יודע להחזיר את נשימתי.

תודה לאהובי שהצליח לפרוק אותי לפי שהתפוצצתי.

תודה אהובי על המקום שלי בין רגליך.

תודה אהובי על כך אתה אוהב אותי יותר מאשר אני את עצמי.

תודה על יום קשה כל כך אתמול שבסוף נגמר בחיוך.

תודה על הקול שלא הצלחתי להוציא ששוחרר בצעקה.

תודה על התזכורת של הכוחות שלי.

תודה על יום שלא יכולתי שיגעו בי ונגמר בחיבוקים.

תודה שהחזרתם לי את האפשרות לנשום.

תודה על הכוח להתמודד עוד 

רועדת ולא מקור

הראש פועם בחוזק

האויר בקושי חודר לריאות

העיניים קטנות מצומצמות.

רועדת ולא מפחד

הוא לא קיים כרגע בגופי

הכל דרוך מוכן לזינוק

לתפוס ולקרוע הכל

רועדת ולא מכוח

חולשה שמעוורת

כוח מדומה מתפרץ

כזה שהורס ושובר הכל

רועדת ולא מצליחה להפסיק

אין רוגע אין פינה שקטה

הכל מקפיץ הכל מעיר

מרתיח אותי מבפנים.

רועדת ומנסה כל כך להפסיק

מנסה להכניס רסיסי אוויר

מנסה לראות נקודות של אור

ונופלת שוב שוב ללוע השחור