לרגע יצאתי מהספייס מוצאת את עצמי חצי שוכבת על הריצפה ואותך מחבק אותי מחזיק אותי מהשעיר ואומר לי "תוציאי" ואתה מחבק ומלטף ומכאיב ואני בוכה וחוזרת לספייס.
לרגעים אני לא ממש זוכרת מה בדיוק התרחש בזמן הסשן רעשי הרקע נעלמו יחד עם האנשים שסבבנו והקירות, הכל נעלם ואני לא יודעת להגיד איפה הייתי בראש שלי זה לא המקום הבטוח שלי במדיטציה וזה גם לא היה המקום הבטוח שלי הרגיל בסשן.
זה היה מקום אחר מקום מדהים בלי שום דבר לראות בלי שום דבר לשמוע רק להרגיש אותך את הידים שלך, את הכלים שלך, את החיבוק שלך, את האהבה שלך, את הצורך שלך והרצון לתת לי את מה שאני כל כך הייתי צריכה.
הרגע הזה שנתת לי להגיע למקום המושלם ההוא שמגיע שניה לפני שהכל נעשה שחור, הזמן הזה שהגרון שלי מוחזק בידך ואז אני יודעת כמה אני בוטחת בך ומרגישה הכי חזקה בעולם ואני יודעת שאתה תשחרר בדיוק שניה לפני שהשחור ישתלט.
