רגע מסשן

ההורים עוברים דירה באותה שכונה אחרי ששיפצו ובאמת הכינו להם את הקן הכי נוח להזדקן בו בשלווה ובנחת ואני כל כך שמחה בשבילם.

אז אני ואהובי עוזרים להם עם כל המעבר אהובי ואבא שלי מעבירים דברים ואני ואמא ומסדרות הכל במקום.

אתמול עבדנו מ10 עד 18 אבל לפחות הלכנו לאכול במסעדה שההורים הזמינו אז לא היינו צריכים לדאוג לאוכל בערב. שתבינו שבחמישי אחרי צהרים מהעבודה הלכתי להורים לארוז על מנת שיהיה מה להעביר והיום אני כבר ערה כי דברנו על להתחיל ב10 שוב.

שלא תבינו אני עוזרת בכיף ובאהבה אבל זה לא קל ואני עייפה וכל השבוע אני עבדתי, דאגתי לבת ולאהובי ואפילו הספקתי לסדר את הבית ולהכין כמה דברים בו כי יש דברים שמגיעים אלי מאצלהם, במקביל גם עזרתי להם בכל מיני דברים בבתים ולא נחתי דקה וגם הסופש בין כל העזרה אין לי מנוחה.

אני מנסה לחשוב מתי אוכל אולי לנוח מתי יהיה לי יום שלא אעשה בו כלום או כמעט כלום ואני לא רואה אחד כזה למשך השבועיים הקרובים וזה מתייש.

אין פואנטה סתם פורקת את העומס שעלי.

אולי בהמשך אפרוק קצת עצבים על אחי