עברתי תקופה קשה, עמוסה בטירוף ואם דרישות גבוהות מאוד, אני יודעת שהצלחתי לעמוד ברוב בדרישות אבל זה דרש ממני כל כך הרבה עד שנפלתי חזק, לא הצלחתי לראות את הכוחות שלי הייתי בדיכאון, בכיתי מכל דבר ובלי סיבה, רציתי רק לישון אבל גם השינה לא הייתה טובה, חלומות רעים וסיוטים רדפו אותי. הפכתי להיות כמו סוס עבודה, כזה ששמים לו מגנים על העיינים שלא יתעסק במה שקורה בצידי הדרך, שמתי דרייב בראש ועשיתי את כל מה שנדרש ממני, על הדרך נסיתי לא להזניח כלום, היו דברים שמראש סוכם שבאותם ימים שלא אגיע אליהם, והיו דברים שלא הצלחתי להגיע לאליהם וגם הם כרסמו בי תחושות אשמה כבדות.
היום אני יכולה להגיד שעברתי את זה! לא לבד אלא עם טון של עזרה ותמיכה של אהובי, הוא ראה ורואה אותי, גם אם הוא לא הכי בטוב, הוא שומר ומגן עלי, מקשיב ומדריך, עזור ודואג, מלטף ומכאיב, מלא וממלא אותי כוחות. אני יודעת שכמעט שברתי את הכלים אבל בזכותו ובזכות התהליך שאני עוברת בהדרכתו וחינוכו אני הצלחתי! לא שברתי כלום בדרך הפעם וזה השג כל כך גדול! לא התפוצצתי על אף אחד לפחות לא יותר מידי שזה עוד השג גדול! והכי חשוב, דברתי, פרקתי את הרגשות את הכאב ואהובי היה שם שמע הקשיב הדריך אותי כיצד להתמודד, הזכיר לי לנשום, החזיק אותי ושמר את הראש שלי מעל לפני המים שלא יגמר לי האוויר.
אני יודעת שגדלתי מזה ואני יודעת שבאיזה מקום זה שינה אותי לא משהו בי אלא את הראיה שלי של עצמי.
אני יודעת שאני טובה, ואני יודעת שאפילו יותר מאחרים ואני יודעת שאני לא צריכה להסתכל ולהיפגע ממה שאחרים עושים. נכון שזה קשה שזה המשפחה שלך, ונכון שכנראה לא אשנה את החשיבה שלהם שאני מתחתהם אבל אני יכולה להתחיל בעצמי ולהוציא את עצמי מהחשיבה הזאת ולהבין שלא, לא עוד! ומה שאני עושה זה כי אני רוצה ולא חייבת ואם לא רואים זה שזה שלהם בלבד ולא שלי יותר.
אז אחרי ימים של התאוששות עם הרבה רגעים טובים שכללו משפחה, חברים, ערב מושלם אתמול בו אהובי ואני עינגנו אחד את השניה כמו שצריך באמת ואחרי בוקר מושלם שבו אחרי הרבה זמן הערתי את אהובי בטקס מציצת הבוקר שלי אפשר להגיד סופית
התגברתי! התחזקתי!
קצת מהביקורים שהיו לנו והפינוקים שהכנתי
