רגע מסשן

אחותי נרצחה לפני 21 שנים בפיגוע. אתמול היה התאריך הלועזי 04.08.02.

עם השנים גיליתי דברים על הפיגוע ועל מה שהיה שם, בין אם זה בשיחות עם אנשים שהכרתי שהיו שם בתפקידים שונים ובין אם זה מדוחות שקבלנו כמשפחה.

אחד מהדברים שגיליתי היה שמחבל שהתפוצץ בפיגוע שאחותי נרצחה בו יצא מהקו תפר של ג'נין, לשם הגיע מירדן, אותו אזור היה תחת הפיקוד של הפלוגה שאני שרתתי בה ולפי הערכות הזמנים של המסלול של המחבל, הוא יצא בזמן שאני הייתי במשמרת וקו התפר עוד היה שייך למג"ב וגם אני. מאז תמיד מקוננת בי המחשבה שאולי יכולתי למנוע את זה, למרות שאני יודעת שלא הייתי יכולה ולמרות שהשלמתי אם זה שלא הייתי יכולה לעצור את זה, המון שיחות לימדו אותי להגיע להשלמה הזאת, אבל עדין לפעמים בימים כמו אתמול עולה בי המחשבה של מה אם... ואם אולי הייתי יכולה למנוע את זה.

אתמול בערב היינו כל המשפחה ביחד עשינו מנגל חביב אבל אני כמעט התמוטטתי, לרגע הכל הסתובב לי, נהייה לי קשה לנשום עמוק, נשטפתי כולי זיעה קרה וכולם גם אמרו שנעשתי לבנה ממש. אולי זה מכל המחשבות שמכרסמות בי או בגלל הכאבים מכל ההובלה והסידורים שהיו ואולי בכלל זה בגלל שאני שוב לא ישנה טוב בלילות. 

אני לא יודעת להסביר למה זה קרה אבל אני יודעת שאני כאובה ממש, כבר יומיים עם הקרסולים נפוחים ואני צולעת מהכאבים, המיגרנה כבר 3 ימים בראש ולא נראה שיש לה תוכניות ללכת, לכל זה נוספות המחשבות מהתקופה הזאת והאבל ועל זה העייפות, אני עייפה, פשוט עייפה אבל לא מצליחה לישון כל פעם יש משהו שבגלל אני צריכה לקום מוקדם או שאני מתעוררת בלי סיבה ולא מצליחה לישון.

עכשיו אני ערה כי הבת הולכת עם אחי והבן זוג שלו לטיול מים. היינו אמורים ללכת כולם ביחד אבל בגלל הכאבים שלי רק היא הולכת איתם, אני שמחה שהם הסכימו לקחת אותה איתם, כך לפחות לא נהרסו לבת שלי התוכניות בגללי והיא תהנה מזמן איכות עם דוד שלה.

ולמרות מצבי אתמול שחזרנו הביתה הכנתי להם את ארוחת הבוקר לטיול, בוריקיטס עם ביצים קשות וירקות חתוכים.

ועכשיו שהיא יצאה אצא עם הכלבה ואז אני אחזור למיטה, התכרבל בתוך אהובי ואנסה לישון עוד קצת.