עוד שנה עברה וכל כך הרבה הדברים קרו בה ועכשיו בתקופה הזאת יוצאות המחשבות, אותן מחשבות על מה היה קורה אם... ומה היא או הוא היו אמרים על זה או על דבר אחר שקרה.
עוד שנה עברה ואני מנסה לא לשקוע למחשבות האלה כי אין להן סוף וחוץ מתהיות שווא הן לא יתנו דבר.
אני מתגעגעת נורא לכל מי שלא פה בין כי המות לקח אותו ובין כי החיים הפרידו אותנו. אנשים שהם זכרונות, הם חלק ממי שהפכתי להיות היום, אנשים שהיו שם בזמן שהתעצבתי, בכל תחנות חיי. חלק מהזכרונות מתוקים יפים וחלק פחות, אבל כיום בכולם נוגע רגש של געגוע מין נוגע רך ומתוק, גם לאותם רגעים קשים שלא באמת ידענו להעריך כמה הם משמעותים עברנו.
אני נוטה לא לחשוב על הדברים האלה יותר מידי לא להיתקע בעבר, במחשבות האלה. במקום זה אני מתקדמת, עובדת ומשתפרת, מוכיחה את עצמי לעצמי ולכל מי שהיה בדרך שאני מצליחה.
אחת הדרכים לזכור אותם היא להבין את מתנת החיים שקבלנו, גם ברגעים קשים, נמוכים מנסה לזכור את אותם שיעורים שלמדתי, את אותו כאב שראיתי בעיני כולם, נאחזת בזה על מנת להצליח למשוך עוד רגע להצליח לעבור את הכאב.