רגע מסשן

אכזבה היא תמיד הראשונה שקופצת לפני הכל אפילו לפני ההתרגשות. האיבוד של אותה ציפיה, הרצון שלא מתממש כל פעם מחדש מפיל אותי חזק כל כך.

אולי בגלל שאני מרגישה שאני עושה הרבה או בגלל שאני יודעת שאני לא מבקשת הרבה או אולי בעצם זה רק המידלית שלי שלא יודעת להתאפק. אני לא יודעת למה זה כך וכמה שאני מנסה לשלוט באכזבה אני עדין נופלת אליה לפעמים.

הפעם אני לא שוקעת לתוכה!

אין לי הרבה לחכות, אז אני אתרכז בציפיה.

מחר כנראה בערב הכל יתממש או שאולי לא אבל מחר משהו יקרה.