זה התחיל עוד ביום העבודה לאחר מכן אצל ההורים והגיע לערב שהוא רק שלנו.
כל היום הייתי שלו ותחתיו הביצים בהמשך היום הכינו אותי, שנפגשנו הוא החליף אותה באחת שרוטטת והשלט אצלו בכיס. כך הלכנו לבקר את ההורים שחזרו מחול אחרי שבוע שהיו שם (כן טסו איך שהתחיל הכל לא יכלו לבטל).
קשה להגיד ממה נהנתי יותר אם זה היה מהרטט או מחוסר הידיעה מתי זה יגיע או מהפרצוף שלו שמנסה לבחון את התגובות שלי.
שחזרנו הביתה הורדתי לארבע ומצצתי את אהובי הוא הפסיק אותי על מנת להתמקם יותר נוח עם שכטה והשלט של הביצה ופינקתי אותו בזמן שהוא מרטיט אותי.
אחרי עוד קפה שאני לרגליו הוא אמר מה נדרש ממני לעשות וכך עשיתי ספרתי וגילחתי את אהובי לאחר מכן רחצתי אותו והכנתי לנו ארוחת ערב קלה אחרי שאכלנו קבלתי הוראות נוספות ואז יצאתי עם הכלבה ונכנסתי למקלחת נוספת להכין את עצמי, בחרתי את התלבושת שהזמנתי לערב הזה למרות שכבר חשבתי שלא אשתמש בה עקב המצב (אין תמונות תתמודדו) והתיישבתי במקום שלי בנאדו מושלם לחכות לאהובי.
אפשר להגיד שקבלתי קצת מכל מה שרציתי, הכל במידות שלו ולפי הרצונות שלו, קבלתי כאב, קבלתי להיות במקום שלי ולספוג את הכוח המדהים שלו, קבלתי סימן שייקח לו כמה ימים לעבור להתפאר בו, קבלתי רגישות אהובה שממשיכה גם היום מהשימוש בי, קבלתי את כל אהובי בתוכי בכל החורים הוא השתמש בכל החורים שלי, הוא פיאר את הכולי בכלי המושלם שלו, בידים המטריפות שלו ובלשון החלקה שלו.
אומנם כל מה שתכננו כמעט התבטל בין אם זה בגלל שכל המדינה התפרקה ונסגרה ובין אם זה הפחד והמצב רוח של שנינו כפוסט טראומטים, אבל אני גאה בנו כל כך למרות הכל הצלחנו לקחת את הרגע הזה לעצמנו והצלחנו להעניק לשנינו רגע של התרכזות בעצמנו והתנתקות מהעולם.
אהובי שלי מושלם שלי שבזכותו אני חזקה ומתפקדת שבזכותו לא נשברתי ולא התפרקתי יחד עם המדינה אני כל כך אוהבת אותו וכל כך מחכה לשנים שלנו קדימה ולימים טובים יותר.