אתמול האחמשית שאלה לגבי הסידור לשבוע הבא ולא ידעתי מה לענות לה.
לפני המלחמה רשמתי להיות בחופש רביעי לפי וחמישי של היום הולדת, אבל כרגע אפילו מזל טוב לא נראה לי שארגיש לנכון לקבל באותו יום עם כל מה שקורה פה.
כל כך הרבה רציתי, בכל זאת סוגרת עוד עשור בחיים, אפילו מצאתי את עצמי מתאכזבת כי אני ידעתי שלא אוכל לקבל כל מה ש"בא לי", כי עדין יש חיים גם יום אחרי.
אבל כרגע הכל נראה לי כל כך מינורי וקטנוני, לחשוב על לחגוג ולשמוח זה נראה לי כמו לקרוא מעשייה מספר אגדות כזה לא מציאותי.
אולי עדיף פשוט לשכוח מיום הולדת, לתת לימים לעבור, לראות שאנחנו מצליחים לשרוד גם את היום הבא, לחיות בתוך שיגרה שהיא לא באמת שיגרה אלא מלחמה ואולי זה לא לחיות באמת כי כל מה שאנחנו עושים כרגע זה לחשוש ולפחד ממה שיקרה או לא יקרה ואיך שהוא אני חושבת שלא משנה מה נעשה הכל עוד יחמיר לפני שירגע.
אז כרגע אין מה לחשוב על חגיגות בטח לא על חגיגה פרטית שלי שהכל סביבי מדמם חושש ובוכה.
