הקוף כבר במיטה אחרי ארוחת ערב ביחד, אחרי שסידרה את החדרים שלה, הקריאה לי, עשתה שיעורים, עזרה לי לקפל כביסה לסדר אותה והתקלחה.
פעם אחת רטנתי קצת כל הערב אבל מעבר לזה לא צעקתי או כעסתי. אני הצלחתי והיא הצליחה. דברנו והיא ספרה לי הרבה דברים על יומה, השתדלתי לדאוג שהיא תעשה הכל וגם לתת לה זמן בין לבין על מנת להוריד ויכוחים ואפילו נתתי לה לרגע למתוח את הזמן וזה עבד לי, היא לא התווכחה איתי ולא רבה והיה לי נעים וכיף ביחד.
אהובי הבוקר רשם לי על התוכניות שלו לסופש תוכניות שהצליחו לרגש אותי בכל המצב הזה שלי וגם לתת לי כוח ליום הזה ואני מודה לו על כך כל כך אני לא יודעת אם הייתי גאה בעצמי על היום כמו שאני עכשיו בלי זה, כי התחלתי אותו לא ברור עוד רשמתי לחברה על הבוקר את המשפט הבא "אני עוד לא יודעת איך אני הבוקר אני עדין נעה ונדה כמו נדנדת רגשות" אבל בעזרת הכוח שקבלתי מאהובי החלטתי לנסות וכל היום השתדלתי לנסות לראות את הטוב, את הבוקר שהתארגן לי בנועם, הפריקה שרשמתי ששחררה קצת, השיר שיצא, היום בעבודה שזרם ברגוע, השיחה הטובה עם חברה לעבודה והחיבוק בסופה ואפילו השעה אצל ההורים הייתה בלי מוקשים וגדולת הכותרת (או מה שיותר נכון הכי הפחיד אותי) הערב עם הקוף ביחד היה רגוע ולרגע הזכיר לשנינו כמה אנחנו יחידה אחת שאנחנו רוצות.
אז כן יש לי על מה להיות גאה, למרות שזה עם הרבה עזרה אני לא נותנת לדיכאון להפיל אותי ואני לא נשאבת או ומוותרת לעצמי.
אהובי נתן לי בשנה האחרונה כל כך הרבה כלים. כן, גם מול הקוף והתמודדות איתה איך לנשום אותה נכון ולא להידלק ואך להבין ולקבל ולא להתעצבן והיום אני יודעת להגיד שאני לומדת ומיישמת ונכון שיש לי עוד הרבה מה ללמוד ונכון שלא בהכל אני מצליחה אבל מולה היום הצלחתי וזה בזכותו.
אז הדיכאון עדין פה והצעקות בראש שלי לא פסקו או פוסקות לרגע אבל לזמן קצר הצלחתי להנמיך אותן ולהתמקד במה שחשוב באמת ואם אני אמשיך כך ואתמקד אולי כך בסוף הן ירגעו???
עכשיו הוא בדרך עוד רגע נכנס למקלחת משותפת ואז אוכל לגעת ולהריח בו סוף סוף כל כך מתגעגעת לאהובי שלי