מצחיק אבל רק עכשיו קלטתי שהיום לפני 13 שנים התחתנתי עם הגרוש שלי.
זה רק גורם לי לחשוב כמה עברתי בגללו וכמה כאב וסבל הוא עשה לי. כל כך הרבה שנים והוא עדין נלחם בי ואני עדין לא מבינה למה אבל אני עושה הכל על מנת שזה לא יפגע בקוף בי ובמשפחה שאני בונה.
אחד הטיפולים שעברתי במהלך השנים היה לעזור לי להתמודד עם הבעיות שהוא עושה לי, איך לא לתת לזה לשתק אותי, לשבור אותי ואיך לעלות את הביטחון העצמי שלי מולו. אחד המשפטים שנחרטו לי מהטיפולים עליו היה "הוא בכיתה א את בכיתה ח" כיוון שבאותה תקופה הוא רק החליט שהוא חוזר להיות אבא מתפקד ולא רק מחוייב. אז ההבנה שהוא עושה טעויות של הורה מתחיל מולי שאני השקעתי וגדלתי את הילדה כל השנים וכבר למדתי את כל הדברים האלה. אז מצד אחד זה נותן לי להבין טעויות שהוא עושה ולסלוח וגם לנסות לעזור לו להבין את הטעות, מהר מאוד הוא הבהיר שהוא לא מוכן לקבל עזרה או ידע ממני, אבל אני נשארתי בשלי ולמדתי לעקוף את הטעויות כמו להניח בתיק של הקוף בגד להחלפה בחילופי עונות או להשאיר לה בצד התיק שקית קורנפלקס ליום שהביא לה משהו שלא טעים לה לכיתה פתרונות שעוזרים לי ולקוף לא ליפול לטעויות שלו.
את האמת אני לא יכולה להתלונן ממש המצב שלי מול הגרוש שלי למרות המלחמות הרבה הרבה הרבה יותר טוב משל גרושות אחרות. הוא מגיעה בזמנים שלו לקחת את הקוף, הוא משלם את המזונות שנקבעו. כך שבפועל הוא דיי בסדר להומת סיפורי הזוועה ששמעתי מגרושות אחרות.
יש גם את הסיפורים המושלמים שבהם הופכים לחברים ונשארים אחד ליד השני ואני עדין מאחלת לעצמי סיפור מושלם ומאז שאני עם אהובי נראה שישנה רגיעה נוספת מהצד של הגרוש. אז אולי עוד יש סיכוי שיום אחד שנינו נרד מהעץ הגבוה של הריב ונוכל לשבת לצידו לפיקניק משפחות.
מאחלת לעצמי ביום הזה רוגע בגזרה שלו והסכם שלום