הימים האחרונים קשוחים מנטלית בצורה מפגרת ממש.
התמודדת עם הקוף אחרי הדברים שגיליתי באספת ההורים ולזה תוסיפו את הלחץ מההורים שלי שלוקחים מאוד קשה את גובה ההצלחה או אי ההצלחה של הקוף וכמובן שהכל מתנקז אצלי.
יומיים של שיחות והבנות עם הקוף, יומיים של שינויים ואיפוסים, יומיים של יציאה לדרך חדשה, עלית שלב, עד עכשיו התרכזנו בדברים מסוימים ובהם הצלחנו עכשיו הגיע הזמן להתרכז בדברים אחרים ולהצליח גם בהם.
הקוף שיקרה וגם מסתבר שזייפה את החתימה שלי וגיליתי את זה אתמול שעברנו על התיק שהסתכלתי במחברות. ברגע הראשון רציתי לצעוק ולשבור הכל אבל היא הייתה מולי בוכה ומפוחדת כל כך, אז לקחתי נשימה הסברתי ברוגע שזה דבר נורא. הסברתי ברוגע שאנחנו מאפסות את הכל ומתחילות מחדש בדיוק כמו סיכמנו אתמול. הסברתי שאני מאוכזבת מהתנהגות הזאת ואני יודעת שהיא לא תחזור עליה שוב גם כי אני חא אתן לזה לקרות. הצלחתי לא לצעוק ולא לכעוס הצלחתי לחבק והצלחתי להסבר שאין מקום לבכי והוא באמת פסק מעצמו. כל כך הרבה הצלחות היו לי מולה ביומיים האלה ועדין כל מה שאני רוצה לעשות זה לבכות.
אתמול אחרי העבודה הגעתי להורים הקוף הייתה שם והבאתי איתי את הערכה שקבלה. אני לא מתביישת בהערכה או בקוף למרות שהציונים לא טובים אני רואה את השיפור בה ואני יודעת שהיא יותר טובה מהתעודה של סוף שנה שעברה. הטחות האשמה כלפי לא איחרו להגיע כל הדברים האלה כבר נאמרו ולדעתם לראות את הערכה הזאת מוכיחה שהם צודקים. ישבתי והראתי להם את השיפור את הדברים הטובים. הסכמתי שהציונים לא מספיקים ולא מספקים. הראתי את הדרך שהקוף עברה. הסברתי שכבר סוכמו שינויים איתה ועל ההתסכלות קדימה וההבנות. לא זה לא אגרוף בבטן. כן ידעתי על הבעיות אבל לא על הכל. נכון עכשיו זה יוצר שינוי. היא השתנתה הרבה בשנה האחרונה וגם אני. עמדתי על שלנו ועל ההצלחה שלה. הצלחתי שיראו אותי. שוב כל כך הרבה הצלחות ועדין כל מה שאני רוצה זה לבכות.
עוד קצת סופ"ש בלי הקוף אוכל לרגע לנשום הכל לעכל את כל מה שעברנו. רק מקווה שגם לקוף יהיה טוב אחרי שהיום אבא שלה ישמע את אותם דברים שאני שמעתי.
