היה סופ"ש טוב סך הכל. זמן ביחד, חברים, משפחה אין באמת על מה להתלונן.
אבל יש כי כלום מהסופשבוע הזה לא היה מה שאני רציתי.
בשישי בכלל רציתי לצאת רציתי להתחפש לרקוד ולשמוח אבל אהובי לא רצה והחברות לא זרמו אז לא קרה, החברים שבקרו בצהרים אתמול הם חברים של אהובי ובערב עלינו לחגיגת פורים ויום הולדת לאחיין של אהובי. כמובן שהכל נבדק איתי שזה בסדר ואני הסכמתי לזה.
נסיתי ואפילו הצלחתי כן להנות ממה שכן היה.
להגיד שאני לא מבואסת? זה יהיה שקר, להגיד שהשיחה בשישי לא זכורה לי? אולי לא כולה אבל חלקה ובעיקר החלק הראשון כן. אני יודעת שהוא משתדל ואני יודעת שהוא מנסה ועדין אני לא זוכרת את התשובה לשאלה אחת ששאלתי וזה מציק לי אולי אשאל אותו את השאלה שוב, ומצד שני זה להעיר את הכל מחדש.
אני לא יודעת מה לעשות אני לא יכולה להכריח או לעשות את זה לא נכון כי אז עוד באמת יווצר אנטי אמיתי ומצד שני אני כל כך רוצה.
אז כן קצת הגזמתי אתמול בתחפושת לחגיגה כי ידעתי שזה הפעם היחידה שאתחפש כל הפורים ואני אוהבת את החג הזה הוא היום היחיד בשנה שלא צריך להסתיר מי אני זה היום היחיד בשנה שאני יכולה להיות עם קולר ולא יגידו לי שזה לא בסדר.
אני יודעת שזה גיבובי מחשבות לא מסודרות ממש ושאני צריכה ללמוד לא להתבאס כל כך ולא לתת לזה להרוס אותי ולי. ואני מנסה וניסיתי ממש כל הסופש באמת להנות וגם נהנתי והיה לי כיף אם ולמרות הכל.
אני לא יודעת כנראה להסתפק בכלום!
תמונה עם קולר סתם כי מותר וכי אני הולכת לגנוב אותו לאחיינית של אהובי.
